הלכה ושירות צבאי: פרק 3-מש"ק מבצעים בתורנות שבת

מש"ק מבצעים בתורנות שבת

סיפור המקרה

הוצבת כמש"ק (=מפקד שאינו קצין) מבצעים בחמ"ל פלוגתי (=חדר מלחמה, מרכז לבקרה ושליטה בגורמי קשר ופעילות בגיזרת הפלוגה). בעבודתך אתה נדרש לבצע פעולות שונות:

1.    מעקב ורישום סיורים בגיזרה.

2.    אחריות על רשת הקשר הגיזרתית על ידי בדיקות קשר יזומות.

3.    העברת הודעות מבצעיות ומינהלתיות לגורמים מטפלים.

4.    מתן שירותים למוצבים קטנים המחוברים לחמ"ל בטלפון קווי, על  ידי חיבור וחיוג לקו טלפון–חוץ המצוי בחמ"ל, לצורך שיחה פרטית.

עד שבת הכל היה בסדר, ואכן מילאת את תפקידך על הצד הטוב. והנה הגיעה שבת והעמידה בפניך שורה של בעיות. הבעיה הכאובה ביותר התעוררה כאשר חייל מאחד המוצבים (המחובר אל החמ"ל בקו טלפון המאפשר חיוג מהחמ"ל בלבד) התקשר אליך וביקש שתחייג עבורו הביתה כדי שיוכל לדבר עם הוריו. ניסית להסביר לו ששבת היום ואתה אדם דתי, אך הוא ענה: "לא כתוב בתורה כבד אביך ואימך? אתה יודע איך שהם דואגים לי!". לניסיונות ההסבר שלך הוא השיב:  "אם אתה לא מסוגל, אני לא רוצה לפגוע בך, אז תקרא למישהו חילוני שיעשה זאת בשבילי".

השאלות

1.    באופן כללי, מה מותר, מה אסור והיכן עובר הגבול? כיצד נבחין בין סוגי הפעילות השונים ונקבע את מידת הכרחיותם ודחיפותם?

2.    האם חשש להיווצרות בעיה חברתית הינו סיבה מספקת לחילול שבת?

3.    האם כדאי לענות לאדם הפונה אלי למרות שבשאלתו אין דין פיקו"נ כדי למנוע ממנו חילול שבת גדול יותר?

4.    האם יש לעשות גם את הפעולות המותרות בשינוי או שעדיף לפעול דווקא כרגיל?

5.    האם לא עדיף שיישב בחמ"ל חייל חילוני? כך  יהיו הרבה פחות "בעיות".

עקרונות ושיקולים רלוונטיים

הגדרת אופי הפעולה

השלב הראשון הוא ללמוד את טיב המלאכות שאותן אני נדרש לעשות ולמיין אותן על פי רמות האיסור השונות.[1]

הגדרת הצורך

בכל הנוגע לנושא הקשר קשה מאוד ליצור הבחנות חדות ומוחלטות בין צורך מבצעי מיידי ודחוף, צורך מבצעי שיגרתי, צרכים מינהלתיים בלבד, ועוד. לכן יש לברר היטב לפני השבת עם הרמה הממונה את הצרכים השונים ואת הדרישות השונות. בסוף דברנו נתייחס לשאלות הקונקרטיות. 

כללית, לשם הגדרת צורך מבצעי יש להעזר בדעת מומחה. קביעה זו תעשה בהתחשבות בפקודות הקבע ועל פי הנחיותיו של הקצין הממונה, כמובן בגבולות הסבירות. במקרה שהוראות המפקד נראות בלתי סבירות בעליל יש להעמידו על טעותו. אם הוא מסרב לקבל זאת, יש להפנות את השאלה לרמות בכירות יותר. כמו כן, ניתן להעזר בגורמי הרבנות הצבאיים המוסמכים לתת סיוע במקרים כאלה.

עיין ב"שבת בג'יפ הסיור".

עשייה בשינוי

"כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות ע"י אינם יהודים וקטנים ונשים אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת. הגה: ויש אומרים דאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור ע"י שינוי, עושה ע"י שינוי; … וכן נוהגים…" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכח סעיף יב). הסיבה להעדפת העשייה בשינוי נובעת מכך שהיא מורידה את רמת האיסור מדאורייתא לדרבנן, וממילא הצורך בדחיית השבת מצטמצם (=ובפיקוח נפש עושין "הקל הקל תחילה"). אולם יש להיזהר בעשייה בשינוי ובשאר הדרכים לצימצום חומרת המלאכות הנדרשות, שלא תביא החמרה זו לפגיעה במצוות הצלת נפשות הדוחה את השבת לכל הדעות. לא בכדִי נמסרה מצוות הצלת נפשות בידי "גדולי ישראל". ככלל, בצורך מבצעי, ובייחוד כזה הדורש תגובה מהירה תוך עירנות וריכוז מקסימליים, יש לפעול בדרך הנוחה והמהירה ביותר.

מקרה נוסף, שבו יש לשקול שימוש בעשייה בשינוי, הינו בעשיית מלאכות דרבנן במקום של צורך גדול אף שאינו נכנס לגדר פיקוח נפש ברור. במקרים אלה יש מקום להתיר את הפעולה על ידי עשייה בשינוי על פי עיקרון: שלא אסרו חכמים "שבות דשבות", זאת אומרת, הואיל וכל איסור המלאכה הוא דרבנן, והיות שעשיית מלאכה שלא כדרכה היא דרבנן לא העמידו רבנן דבריהם במקום צורך גדול.[5] ועיין ב"מיקוד".

דרכי שלום

השיקול "התירו מפני דרכי שלום" הינו שיקול הילכתי כבד, ובייחוד במסגרת הצבאית שבה אחד מגורמי המפתח להצלחה בקרב הוא הליכוד והגיבוש החברתי (ועיין ב"היתר נסיעה" להלן). אולם מכאן ועד התרת איסורים על מנת לרצות חבר חילוני הדרך ארוכה. אפילו במקום שבו אני מזכה את חברי במצווה אמרו חז"ל: "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך".[6]

החלפת המשמרת עם חייל חילוני

השו"ע קובע: "כשמחללין שבת על חולה שיש בו סכנה, משתדלין שלא לעשות ע"י אינם יהודים וקטנים ונשים אלא ע"י ישראלים גדולים ובני דעת" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכח סעיף יב). ומכאן, שאסור לחייל באופן עקרוני להשתמט מחובת פיקוח נפש. לגבי המקרה הנדון ניתן להעלות כמה טענות מרכזיות לאי–ההסכמה להחלפת התורנות עם חייל חילוני:

א) חובת שמירת השבת מוטלת על כל עם ישראל בצורה שווה. אם החייל יחליף אדם אחר קיים חשש שאותו אדם  יחלל שבת יותר.

ב) קיים חשש שהחייל החילוני יפרש את החלפתך כאילו לו אכן מותר לחלל שבת.

ג) יש לחשוש שדתיים ישתמטו מהגשת עזרה וסיוע מחמת מחשבה מוטעה שהם אסורים בכך אף במקום שבו הפעולות הנדרשות להצלת נפשות הכרחיות. כתוצאה מכך עשויה להיגרם התמהמהות מיותרת ופגיעה בנפש.

אך מאידך, כאשר אין מדובר בהחלפה עקבית ושיטתית אלא בבחירת השבת כיום המועדף כיום החופשי המגיע לכל החיילים, ייתכן שיש מקום לצדד בכך. הטעמים לגישה זו הם: 

א) החששות שהובעו לעיל, הבאים לידי ביטוי בעיקר במקרים של החלפה עקבית ושיטתית, או כשהחייל הדתי כבר נמצא בתורנות.

ב) החייל הדתי  ודאי ישמור שבת אם לא יעסוק בתפקידו. מאידך, החייל החילוני, אם לא יעסוק במצווה של "פיקוח נפש", עלול לחלל שבת להנאת עצמו בלבד (כתיבת מכתבים, כיבוס, וכד'). 

(ועיין עוד בפרק -"צום ט' באב").

עקרונות במיקוד

עשייה בשינוי כמודל לפתרונות בשעת הדחק (האם "הדתיים מתחמנים"?)

"מלאכת מחשבת אסרה תורה"

חז"ל הבינו את צו התורה "ויום  השביעי  שבת  לידוד אלקיך לא תעשה כל מלאכה"[7] שהמלאכה שנאסרה היא דווקא כעין מלאכת המשכן, קרי: "מלאכת מחשבת" – מלאכה יצירתית. לעיקרון זה שתי השלכות.

א.         לכל מלאכת מחשבת יש תכלית, כוונה מסוימת, המקובלת בשעת עשייתה. ממילא מלאכה ללא כוונה ("דבר שאינו מתכוון") או כוונת קילקול או אפילו (על פי חלק מהדעות) כוונה שונה מהאופיינית (="מלאכה שאינה צריכה לגופה") מפקיעה את המעשה מלהיות מלאכת מחשבת, וממילא לא אסור מהתורה.

ב.    לכל מלאכה יש דרך פעולה אופיינית שבה היא נעשית באופן שיגרתי, ואילו התורה אסרה דווקא עשיית מלאכות בדרך השיגרתית שלהן. פועל יוצא מכך שהוא שהעושה מלאכה בדרך חריגה, ב"שינוי" מהנורמה המקובלת, אין המלאכה אסורה מדאורייתא. אלא שחכמים אסרו עשיית מלאכה באופן רגיל בדרך זו. שאם לא כן, יכול אדם לעשות את שבתו חול בלי לחלל שבת, להיות "נבל ברשות התורה". זאת ועוד, שינוי שיגרתי מפסיק בשלב מסוים להיות שינוי. אולם "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", ובמצבים של דחק גדול, ובייחוד במקום שאין במלאכה איסור דאורייתא, חכמים התירו שימוש בדרך זו.

על פי עקרונות אלה יש להבין שאין הדתיים "מתחמנים" (בהנחה שאכן כך…) אלא פועלים על פי מערכת עקרונות שגיבשו חכמינו. הם שהורונו מה אסור ומה מותר ואין אנו מודרכים על ידי דרך החשיבה ההמונית.

לשם חידוד נקודה זו נביא דוגמא נוספת. מקובל לחשוב בחשיבה העממית שהתורה רצתה שהאדם ינוח בשבת ולא יעשה עבודות קשות ולכן רבים תמהים על הדתיים – "פעם, כשהדלקת אור היתה כרוכה במאמצים רבים היה מובן למה הדבר אסור. אבל בימינו כשהדבר כרוך בהסטת מתג בלבד, על מה כל ההתעקשות הזו שלכם?"

ואולם, ברור שגם כאן הטענות נובעות מחוסר הבנת ההלכה. על פי ההלכה לא העבודה נאסרה אלא המלאכה – היצירה האנושית. הרעיון העומד מאחורי הפסוק "ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לידוד כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת": (שמות, לא טו), הוא שהאדם צריך לחדול מהמלאכות היצירתיות המייחדות אותו כאדם. עליו לצמצם את עצמו ולפנות את המקום והזמן ביום השביעי – קודש לה'. לכן יכולה עקרת בית לעבוד בשבת קשה מאוד, בסידור הבית, בשטיפת כלים וכד', ולא תעשה בזה כל מלאכה . לחילופין, יכול אדם להסיט מתג קטן ויעשה בכך מלאכה.

לאור דברים אלה – "שיגרה מבצעית" מתאימה להגדרת "שעת הדחק" ואף יותר מכך: שעת הדחק היא בדרך כלל תוצאה של הפסד ממוני כבד, ואילו לשיגרה מבצעית נגיעה תמידית בדיני נפשות.

מצד אחר, היות שצורכי הפעילות המבצעית הם בבחינת "פיקוח נפש", חשוב להדגיש את הסכנה האפשרית כתוצאה מהרצון לצמצם ולהקטין את רמת האיסור. עשייה בשינוי עלולה לפגוע ביכולת הטיפול המהיר בבעיה מחמת המורכבות הטכנית של העשייה בשינוי. יתרה מכן, לשם ביצוע משימה בצורה טובה האדם זקוק לריכוז רב ולשקט נפשי העלולים להתערער כתוצאה מן העשייה בשינוי. יש לוודא שאין במאמץ ל"הרוויח איסורים" על ידי עשייה בשינוי, כדי להחמיץ ולפגוע במילוי המשימה הגדולה של הצלת נפשות הכלל, שהרי זהו ייעודו העיקרי של צבא הגנה לישראל. לדעת הרב רבינוביץ', בכל מקום שבו יש צורך ביטחוני ברור המותר בשבת אין לעשות את המלאכה בשינוי.[8]

הצעות להכרעה

בגלל מיגוון האפשרויות המצויות במילוי תפקיד כזה, נבחן את ההצעות להכרעה מול שאלות שונות.

1. הגנרטור באחד המוצבים פסק לעבוד

תאורת המוצב היא צורך מבצעי ברור ומוגדרת בתחום פיקו"נ, ולכן יש ליַדע את הגורמים המטפלים. מאידך,  ברור שבמקרה זה גורם הזמן אינו קריטי (בוודאי אם התקלה אירעה ביום), וללא ספק יש מקום לעשייה בשינוי.

2. קבלה ורישום של דיווחים שיגרתיים

משימה זו הכרחית לשם קיום מעקב שוטף שיאפשר מתן פתרון הולם ברגע הצורך, ומוגדרת ללא ספק כצורך מבצעי מובהק. לגבי עצם יצירת קשר וקבלת הדיווח – נראה שיש לעשות פעולה זו כדרכה שכן המעברים ממצב שיגרה למצב חירום עלולים להיות מיידיים. מה עוד שלַרוב, הפעולות המתבצעות הן מדרבנן בלבד.

לגבי הרישום ביומן – זוהי פעולה צפויה, הנעשית באופן שיגרתי, ולכן בדרך כלל גורם הזמן אינו קריטי. יש אפוא להכין מראש כמות גדולה של רשימות (ואף להכין פתקים שיוצמדו אל היומן לפי הצורך). יש לצמצם את הכתיבה לצרכים חיוניים בלבד שיוגדרו על ידי רמות ממונות באמצעות פקודות קבע. יש להשתדל לכתוב בשינוי, למשל, לכתוב ביד שמאל. כל  זה נכון עד לרגע שבו מתרחש אירוע בגיזרה; אז גורמי הזמן, הריכוז והדיוק חשובים ביותר, ויש לפעול בצורה היעילה והטובה ביותר ולמנוע כל עיקוב מיותר.

השימוש במחשב עדיף על פני כתיבה ביד, בעיקר אם ניתן להסתפק בהזנת הנתונים השוטפים למחשב והוצאתם לדפוס,  שכן במקרה זה אין בכתיבה אלא איסור דרבנן (=כתב שאינו בר קיום).

3. גורם כלשהו ברשת הקשר מנסה ליצור קשר אם גורם אחר. האם לסייע על ידי קישור ביניהם?

ברור שחלק מתפקידיך המבצעיים כחמליס"ט הוא מתן סיוע בקישור בין גורמים שונים ברשת הקשר. לכן ברור שצריך ליצור את הקשר הראשוני בין הגורמים. אלא שבמקרה זה אנחנו עלולים להיגרר לשיחה מיותרת לחלוטין, והקשר מוצא עצמו בתווך. על כגון זה נאמר: "החכם עיניו בראשו". במקרים כגון אלה עשוייה עשייה בשינוי להקל על יציאה מן הסבך.

4. האם להוציא את הנורות ממכשירי הקשר על מנת לצמצם בחילול שבת?

אין לעשות זאת, משום שהתקנת הנורות במכשירי הקשר נועדה לאותת על קליטת תשדורת שלא תמיד נשמעת בשל הנמכה של עוצמת הקול במכשיר. מעשה זה פוגע ביכולת המבצעית וביכולת לתת מענה מיידי במעבר למצב חירום.

5. מתן שירותי קשר פרטיים למוצבים

באופן עקרוני, יש לנסות להגיע להסדר ולנהלים ברורים שלא יחייבו את החמ"ליסט לחלל את השבת. אך מאידך, קשה מאוד לתת הנחיה האוסרת על חיילים להתקשר לביתם בשבת, דבר המקובל כזכות אלמנטרית של החייל. במציאות שכזו אנחנו בהחלט מצויים בדילמה קשה ביותר, המחייבת אולי את הפתרון הבלתי רצוי של התחמקות על ידי כך שתניח לחילוני לעשות את הדבר, ובלבד שאינך מעורב בכך באופן פעיל. למזלנו, בעיה זו אינה שכיחה כיום, שכן ברוב המוחלט של המוצבים – אף הקטנים ביותר – קיימת אפשרות לחיילים לחייג בעצמם. במקום שאין אפשרות זו קיימת, בנקודות שבהן החיילים נמצאים באופן זמני בלבד (למשל בתצפית יום)  ניתן בהחלט לדרוש מהם בנימוס שיידחו את ענינייהם הפרטיים לשעה אחרת (גם משיקולים מבצעיים!).