תפילה לקץ וסוף לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון ארצנו. ימי החנוכה תשפ"ד

 

בתפילת "על הניסים" ישנם שינויים שונים וגרסאות שונות, כי בספר הרוקח (סי' רכ"ה, עמ' קכ"ז) נאמר: לכן יש ב"על הניסים" קכ"ה תיבות כחשבון "כהנים"… ומרוב ענוותנותו של יוחנן כהן גדול הוסיף תיבה אחת יותר מן "יוחנן" שהוא קכ"ד… וגו'.

ואילו בכלבו (סי' מ"ד):… ויש קכ"ד תיבות ב"על הניסים" כנגד מנין יוחנן שתקנו, וגו'. ואילו אצלנו יש ברוב הנוסחאות רק ק"ט תיבות או מספר הקרוב לזה.

ואולם בסדר רב עמרם גאון (ח"ב סי' ס"א עמ' צ"ה) יש בסוף תוספת בזה הלשון: כשם שעשית עמהם נס, כן עשה עמנו, ה' אלוקינו, נסים ונפלאות בעת הזאת, ונודה לשמך הגדול, וגו'. ואז באמת מגיעים לקכ"ה תיבות.

ובאבודרהם איתא: וגם רב עמרם וגם רב סעדיה כתבו ונהגו לאומרו, וגו'. ואף במחזור ויטרי, מבית מדרשו של רש"י (68, 198) מוצאים אנו: וכשם שעשית להם נסים וגבורות בימים ההם בזמן הזה, כן עשה עמנו ה' אלוקינו פלא ונסים בעת הזאת, וגו'.

אמנם האבודרהם עצמו מעיר (עמ' ר"מ) כי: הר"מ מרוטנבורג [כתב] שאין ראוי לומר "כשם שעשית" וכו', לפי שאין ראוי לומר תפילה [דהיינו בקשה] ב[תפילת] הודאה [דהיינו "מודים"] וגו'. וכן הראש לא היה אומר אותו: ואף התשב"ץ קע"א ובהגהות מיימוניות סוף ספר אהבה, ליקוטים מהלכות אמרכל, כ"ד ע"ב, השמיטו אמירה זו. וזה על פי הירושלמי ברכות ד' ג', דשם איתא: כל דבר שהוא להבא אומר בעבודה [כגון יעלה ויבוא] , וכל דבר שהוא לשעבר אומר בהודאה [כגון על הנסים]. מתניתא אמר כן: נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא, וגו'.

ואולם הבית יוסף בטור אורח חיים תרפ"ב כתב: לשון התוספות בפרק קמא דמגילה (ד ע"א, ד"ה פסק): יש שאין אומרים "כשם", לפי שאמרו חכמים: לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות. ושטות היא (!). שהרי האי טעמא לא הוי אלא להמתפלל בלשון יחיד. אבל בשביל ציבור שרי. אלא נראה שאין לאמרו מטעם אחר, משום דאמרו חכמים דכל דבר דהוי בלהבא תקנו בלהבא, ובדבר דהודאה הוי לשעבר… וכו'.

ראינו, אם כן, חילוקי דעות בענין אמירת "כשם". ואכן הטור (שם) כתב: יש אומרים כיון שצורך רבים הוא, יכולין לאומרו. (ואף שאביו הראש לא היה אומר, כדלעיל) וגו', וכפי שאומרים בעבודה "וכתב לחיים טובים" שהיא תפילה לעתיד. ובשלחן ערוך (תרפ"ב ג'): אין אומרים "כשם"… ויש אומרים אותו.

ואף שהכלל אצל השלחן ערוך, ש"סתם" ואחר כך "יש אומרים", כוונת המחבר היא שהסתם הוא ההלכה. אך כבר קבע בעל אור לציון (בביאור לאורח חיים סי' קס"א): שכיוון דלאו מילתא טריחא הוא, אמאי לא נפיק נפשין מפלוגתא (ראה בעין יצחק לר' יצחק יוסף, חלק ג' עמ' תצ"ב), כלומר, מכיוון שאין בתוספת זו "מילתא טריחא", רשאים אנו לאומרה.

והנה מצינו מקור קדום לאמירה מעין זו מארץ ישראל,  שהרי במסכת סופרים כ' ז' (עמ' 346) איתא: ואומרים בהודייה: וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו נסים ונפלאות, ונודה לשמך לנצח (משחק מילים על ניצחון), ברוך אתה השם הטוב […] וגו'.

דומה, אם כן, כי בימים מיוחדים אלה ראוי לחדש את האמירה הזאת, או ליתר דיוק להחזירה למקומה, כפי שהייתה גם בארץ ישראל הקדומה ואף בימי הגאונים בבבל.

ואולי אף נוסיף איזה "עדכון" בבית השישי של מעוז צור (שככל הנראה הוא מן המאה הי"ג, ובאקרוסטיכון של חמשת הבתים הקודמים נרמז מרד"כי שהוא כנראה מרדכי בן יצחק, מחבר הפיוט "מה יפית"). ונבאר קצת את הבית השישי הזה:

חשוף זרוע קדשך [=חזק, המסיים את הפיוט, לאחר שמו של הפייטן] וקרב קץ הישועה.

נקום נקמת עבדיך מיד מלכות הרשעה [על פי "אב הרחמים". דשם איתא: נקום נקמת דם עבדיך השפוך […], כי ארכה לנו השעה.

ואין קץ לימי [או לפי נוסח אחר: לזאת] הרעה, [והוא על פי ישעיה נ"ב י': "חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו.]

מחה פשע וגם רשע…

ואני מציע לחדש בשורה זו דבר, על פי המשנה בברכות ד' ד': העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים, דהיינו, שאין תפילתו נשמעת. וביאר רב יוסף (ברכות כ"ט ע"ב), שראוי לו לאדם "לחדש בה [בתפילתו דבר]". (והשוה ירושלמי שם שלפי ר' יוסי "צריך לחדש בה דבר בכל יום!" (ו) וראה בהמשך הירושלמי שם. (וראו מה שכתבתי על כך בספרי On Changes in Jewish Liturgy: Options and Limitations)

ועל פי האמור לעיל הצעתי היא: הקם לנו מדינה בטוחה וגו', ובכך מצטרף שינוי זה להחזרת הקטע שהשמיטו חלק מן הראשונים ל"על הנסים", ובכך מכפילים אנו את בקשותינו, שהן לצרכי רבים, שנזכה בקרוב לקץ וסוף לכל צרותינו תחילה וראש לפדיון ארצנו. אמכי"ר

ד. שפרבר