ברוך מתיר אסורים/שבויים וזוקף כפופים/ניצולים, פרשת וארא, תשפ"ד

    בשמות ו' י"ג קוראים אנו פסוק שבו הקב"ה מדבר עם משה ואהרן ומצוה עליהם ציווי לא כל כך ברור ומובן. וזה לשונו: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים וגו'". הציווי לפרעה פשוט ומבורר, שעליו לשחרר את בני ישראל מסבלות מצרים. אך מה ציווה אל בני ישראל? שהרי הם בעצמם אינם יכולים להוציא את עצמם ממצרים, על השאלה הזאת ענו חז"ל כפי שאנו מוצאים בירושלמי ראש השנה ג' ה': א"ר שמואל בר יצחק: "ויצום אל בני ישראל"- על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים… וכו'. רש"י שם כתב: ציווה עליהם להנהיגם בנחת… וכו', על פי תנחומא בא ז'. אך, כאמר ר' שמואל בר יצחק פירש שהמדובר בשילוח- כלומר שחרור עבדים. וזוהי המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל במצרים. לפי פרשנות זו עליהם היה לשחרר את העבדים שלהם בכדי שיוכלו הם להשתחרר מעבדות מצרים. ואם נתחייבו לשחרר את עבדיהם הם, שאין מענים אותם, ומאכילם לשבע ותנאים נוחים ניתנים להם, וכפי ששנינו בברייתא בקידושין כ' ע"א: "כי טוב לו עמך" (דברים ט"ו ט"ז)- "עמך" במאכל ו"עמך" במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, (והשוה ערכין ל' ע"ב וכו'.), על אחת כמה וכמה שמחויבים אנו לשחרר את אלה אשר שבויים במעין עבדות קשה וחמורה וסובלים סבל נורא אצל שוביהם.

    ואכן הברכות שמברכים אנו כל בוקר בברכות השחר מזכירות לנו ענין זה בכל תוקף. שהרי אומרים אנו: ברוך אתה ה'… מתיר אסורים, ולאחר מכן… זוקף כפופים. והנה לשונות אלה הן על פי תהילים קמ"ו ז' וח', דשם קוראים אנו,"…ה' מתיר אסורים, ה' פקח עורים, ה' זקף כפופים…וכו'". אך בברכות השחר נשתנה הסדר, ו"מתיר אסורים"ו"זוקף כפופים" צורפו יחד, ואילו "פוקח עורים" הוקדם לראש הסדר. והסדר "החדש" הזה הוא על פי סידורי אשכנז וספרד, ואף בשלחן ערוך אורח חיים מ"ו ה'. (וראו ט"ז שם אות ו' שהאריך בענין זה.) אך בסדר רב עמרם גאון הסדר הפוך, זוקף מתיר, אלא ששם הוסיף רב עמרם דלא אמרינן "מתיר אסורים", דזוקף כפופים סגי ליה. אך הרב האי גאון היה מברך "מתיר אסורים". (וראו בבית יוסף, ובמחזיק ברכה של החיד"א שדנו בענין זה.) ואולם כאמור נתקבל הסדר "מתיר אסורים" ו"זוקף כפופים".

    וכתב בסידור כנסת הגדולה- תכלאל, ח"א עמ' ט', על פי ר' יוסף צובירי, בהסבר לכך שהקדימו "פוקח עורים", שצריכים אנו לפקוח את עינינו, ולראות בצרתם של אחינו בית ישראל… [ובברכת] "מתיר אסורים"- כמו שנאמר, "לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח" (ישעיה ס"א א')… וכן "זוקף כפופים", כמו שנאמר, "מקים מעפר דל [מאשפת ירים אביון]" (שמואל א' ב' ח', והשוה תהילים קי"ג ז') – מעפר ואשפות מחילות עזה.

    והנה גם לאחר שייצאו בעזרת ה' האסורים משביים באשפות המחילות, עדיין יהיו הם כפופים וסגופים, שחופים ושפופים, ויזדקקו לטיפולים רבים וממושכים עד שיוכלו לעמוד זקופים. כי כאשר נופל אדם עד שאול תחתיות, נזקק הוא שיקימוהו מעפר דל (ראו ילקוט שמעוני רמז פ"ו בשם ילמדנו, ושם רמז שצ"ד), עד שיוכל שוב להיות בבחינת נזקף מכפיפותו. ויהי רצון שמי שסומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים יקיים אמונתו ליוצאי עפרה של עזה, כי הוא מלך ממית [אויבים] ומחיה [צדיקים] ויצמיח לנו ישועה, בקרוב בימינו. אמכי"ר.

    ד. שפרבר