הילולא דרבי ישמעאל- תורה ועבודה

וכוונתו דלעניין ל"ג בעומר בעצמו – בכל מקום נוהגין להתיר, בין לפי מנהגו של רבינו הבית יוסף ובין לפי מנהגינו, מפני שמחזיקין היום הזה לקצת יום טוב, וגם במנחה שלפניו. ורגילין לקרותו "הלולא דרבי שמעון בר יוחאי", ובארץ ישראל מרבין בתפילה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש. ואומרים שנסתלק ביום זה, וגם יצא מהמערה ביום זה.

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל

ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעיהו סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' (דברים יא, יד) ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' (דברים כח, מח) ועבדת את אויביך וגו'

אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן א"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא: (תרגום שטיינזלץ: אמר רבא לחכמים בבקשה מכם בימי ניסן ובימי תשרי אל תראו לפני, אלא עסקו בעבודתכם, כדי שלא תטרדו במזונותיכם כל השנה כולה)

רשב"י והמערה/ שבת לג ע"ב

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות . ר' יוסי שתק; נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו – יהודה שעילה יתעלה; יוסי ששתק יגלה לציפורי; שמעון שגינה יהרג.

הלכו הוא ובנו והתחבאו בבית המדרש. בכל יום הייתה אשתו מביאה להם לחם וכד של מים והיו אוכלים ושותים. כאשר הגזירה התחזקה, אמר לו לבנו "נשים דעתם קלה עליהם" שמא יצערו אותה ותגלה להם.

הלכו הם והתחבאו במערה. נעשה להם נס ונברא להם עץ חרובים ומעין של מים, ופשטו את בגדיהם וישבו בתוך החול מכוסים עד צוואר, ולמדו תורה כל היום. בזמן שהתפללו לבשו התכסו והתפללו ושבו והתפשטו כדי שלא יתבלו בגדיהם.

ישבו שתים עשרה שנים במערה, בא אליהו וקם על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזרה? יצאו. ראו אנשים חורשים וזורעים, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? כל מקום שנותנין עיניהם מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם. חזרו והלכו. ישבו תריסר חודשים שנאמר "משפט רשעים בגיהנום י"ב חדש".

יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! יצאו. כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.

כשפנה היום לערב שבת, ראו זקן שהיה אוחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות. אמרו לו: אלה למה לך? אמר להם: לכבוד שבת. – ויספיק לך אחד? – אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור". אמר לו לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. התיישבה דעתם.

"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אלקיךָ מִשָּׁם …עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אלקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת".

" שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ…כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ…וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ".

 שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לפניו. העלהו לבית המרחץ, היה מטפל בבשרו, ראה שהיו בו חתכים בגופו, היה בוכה ונשרו דמעות עיניו וצווח. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! אמר לו: אשריך שראיתיני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך…

הרב סתיו – ל"ג בעומר בין מציאות למהות

"יום פטירתו של רשב"י הוא יום שמחתו, כי בעולם הזה אין עמדתו מתקבלת, וא"א להגשימה במציאות שלנו, אך בעולם הבא יודע הוא שעמדתו תתגשם. רשב"י רואה את הדברים באופן היותר פנימי שלהם, והיותר נכון שלהם, אך א"א לנהוג כך הלכה למעשה בעולם הזה, ופמליא של מעלה מחכה ושמחה לבואו".