כיצד ניתן לצמצם באמת את שכר הלימוד בישיבות התיכוניות?

 פורסם במקור ראשון, 8/7/13, א' אב תשע"ג

 

נפתלי בנט הודיע לאחרונה למצביעי הבית היהודי על הישג משמעותי בדמות הורדת שכר הלימוד בישיבות התיכוניות ובאולפנות. בפנימיות בכ-25% ובמוסדות הלא-פנימייתיים בכ-50%. לטענתו, "זה הישג שנובע כולו מהכוח הפוליטי שלנו, אף אחד לא עושה את זה בגלל העיניים היפות שלנו". כשמתעמקים בפרטי ה"הישג הפוליטי" של בנט מגלים כי הוא פשוט זורה חול בעיני הציבור שכן ברמה הפוליטית בנט לא השיג כל הקצאה משמעותית נוספת מן המדינה אלא פשוט החליט להגביל את גובה שכר הלימוד אותו יכולים לגבות הישיבות והאולפנות, על אף שכל ראשי הרשתות הודיעו שאין כל סיכוי שיצליחו להעניק לתלמידים את אותו חינוך ללא תוספת תקציבית. בנט החליט לירות את החץ ורק לאחר מכן לסמן את המטרה ללא כל חשיבה רצינית ולכן ההורים יגלו מהר מאוד שאין כל חדש ובסופו של דבר התשלומים יחזרו להיות גבוהים כשהיו.

מי שאשמים ברפורמה הפופוליסטית של בנט הם דווקא ראשי המוסדות החינוך עצמם. במשך שנים השליכו ראשי המוסדות את יהבן על הפוליטיקאים והודיעו כי הדרך להפחתת שכר הלימוד טמונה בכוח פוליטי שיאפשר השגת תקציבים. אלו היו גם ההמלצות המשמעותיות בדוח ועדת דל שהורכבה מאנשי ציבור דתיים, ראשי מוסדות ונציגי הורים. ראש הוועדה טען בתקופת הבחירות כי במשרד החינוך "קיימת כיום מדיניות מפלה נגד הציונות הדתית". למעשה, מחקרים מלמדים שהמוסדות הדתיים לאומיים, מתוקצבים משמעותית בצורה יותר גבוהה מהחינוך הממלכתי ומהחינוך הערבי.

בעקבות מספר כתבות בעיתונות התקבעה בקרב רבים הטענה כי שכר הלימוד גבוה בשל משכורות העתק של מנהלי וראשי המוסדות, אך גם אם חלק מראשי המוסדות אכן מרוויחים שכר גבוה, לא שם נמצא הכסף הגדול של תשלומי ההורים. הסיבה לכך ששכר הלימוד כה גבוה היא פשוט בגלל שהמוסדות מספקים שירותים רבים: שעות לימוד תורניות, ראשי ישיבה וחצרמי"ם, שבתות וימי עיון, כיתות קטנות, ארוחות ובחלק מהמוסדות אף פנימייה. בנט הבין מהר מאוד שבתקופה של קיצוצים יהיה קשה להטיל על המדינה עוד תוספות תקציביות אסטרונומיות לחינוך הדתי, ולפיכך פנה לכלי הפוליטי הנוסף שיש בידו: הגבלת שכר הלימוד שניתן לגבות.
הדרך האמיתית והנכונה להוריד את שכר הלימוד איננה בפתרונות קסם, אלא בכך שהמוסדות יציגו להורים בצורה שקופה ומסודרת את השירותים עליהם הם משלמים את כספם, ובתהליך הדרגתי ההורים יחליטו על אילו שירותים הם מוכנים לוותר. מגמה שכזו התחילה להסתמן בשנה שעברה בדוח ועדת דל, אך נראה שוועדה זו נמנעה מלשים את האצבע על הגורמים המשמעותיים לשכר הלימוד הגבוה:
גורם אחד כזה הוא התופעה הנפוצה שבאולפנות וישיבות רבות יש ככיתה או שתיים בלבד במחזור, וגם כיתות אלו קטנות מהממוצע בחינוך הממלכתי. ועדת דל תלתה את התופעה הזאת בפיזור האוכלוסייה הציונית-דתית בארץ, בהפרדה המגדרית ובקליטת עלייה, ולאור זאת טענה שמשרד החינוך צריך להתחשב בגורמים הכפויים הללו ולהוסיף תקצוב לחינוך הדתי. בפועל, הסיבה לכך היא בעיקר בשל הרצון של המוסדות וההורים ביחס אישי בין המורים והתלמידים. פיזור גיאוגרפי, הפרדה מגדרית וקליטת עלייה, קיימים גם בחינוך הדתי יסודי, אך שם המוסדות אינם כה קטנים. על פי נתוני הלמ"ס מלפני מספר שנים בעוד שבמוסד כמות התלמידים בחינוך הממלכתי עומדת בממוצע על כ-335 תלמידים לעומת כ-262 בממלכתי-דתי, בתיכונים ממוצע התלמידים בחינוך הממלכתי עולה לכ-382 לעומת ירידה עד ל-187 בלבד בחינוך הממלכתי-דתי! תופעה זו גורמת לריבוי כפילויות בין המוסדות (מנהלים, מעבדות וכו') המייקר באופן משמעותי את התשלומים.
גורם אחר היא ריבוי לימודי הקודש. במוסדות הדתיים יש הוספה של מקצועות קודש רבים בנוסף למקצועות הנדרשים עבור תעודת הבגרות. בישיבות התיכוניות עומד כיום מספר שעות הקודש השבועיות הנוספות על כבין 22 ל-30 שעות בשבוע! משרד החינוך מתקצב אמנם כ-12 שעות קודש, אך הנטל של יתר השעות נופל על ההורים. כל מי שמצוי בשטח יודע שרבים מן התלמידים כלל אינו לומד בשעות הללו וגם רבים מההורים אינו מעוניין בכמות כה גבוהה של שעות קודש, אך מכיוון שהן הפכו לסמל סטטוס של מוסד מכובד ואליטיסטי אי אפשר לצמצם את כמות השעות הללו. ראשי ישיבות מודים בשיחות סגורות שהם היו מעוניינים לצמצם בכמות השעות הללו אך בגלל שהדבר ייתפס בקרב רבים כירידה ברמתו של המוסד הם אינם עושים זאת. לכך מוסיפה גם העובדה שכל מי שקורא לצמצום שעות הקודש נתפס כ"לייט" וחפיפניק, על אף שמעולם לא למדו ילדי ישראל תורה בכזה היקף.
אלו הם כמובן רק דוגמאות לשינויים משמעותיים שאינם עולים בדרך כלל בשיח הציבורי. חשוב להדגיש שגם השינויים שהצענו אינם צריכים לבוא בהנחתה פוליטית מלמעלה: הורים המעוניינים בתוספת גבוהה של לימודי קודש או במוסדות קטנים אכן זכאים לכך במימון עצמי כפי הנהוג כיום, אך אל להם לבוא בטרוניה למשרד החינוך שיוסיף תקציבים עוד מעבר לתקציבים הרבים המועברים כיום לחינוך הדתי. 

 

אריאל פינקלשטיין, ראש מחקר ומדיניות בתחום החינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה