אם רבין לא היה נרצח, מישהו היה זוכר את רחל אימנו?
4 נובמבר 2013
מנהג משונה הונהג בשנים האחרונות בבתי הספר של החמ"ד. רצח רבין ויום פטירת רחל אימנו שולבו זה בזו. הלימוד על ראש הממשלה שנרצח בידי יהודי נדחק כי פתאום נזכרו ברחל אמנו
הסטיקר "שלום חבר" התנוסס על יומן בני עקיבא שלי
4 לנובמבר 1995. יש לי יום הולדת. אני בת שמונה עשרה. אז, קומונרית של בני עקיבא במחוז ירושלים, ומארחת חברות שקפצו לבקר אותי לכבוד יום ההולדת. כשחזרתי לדירת השירות החלו להתקבל הדיווחים על הרצח. מאז אותה התקופה, התנוסס הסטיקר "שלום חבר" על יומן בני עקיבא שלי, ולא עזרו הרמת הגבות והויכוחים שהיו מנת חלקי בכל פעם שהוצאתי את היומן מתיק הגב. מבחינתי, רצח הוא רצח ובטח נטילת חייו של אדם רק בשל דעותיו, ובטח רצח של מנהיג. דעותיי לא השתנו, גם בעקבות התשיעי לאפריל 2002, לאחר שבעלי הראשון, שמואל דן מייזליש הי"ד, נהרג במבצע חומת מגן בג'נין. לתוך הפולמוס שנשמע אז, נכנסו גם צמדי המילים "הסכמי אוסלו", לא חשבתי שיש צורך לחשוב אחרת, להזדעזע אחרת או לחנך אחרת. כי רצח זה רצח.
איפה האזכור על יום פטירת שרה אמנו ואברהם אבינו?
שנה שעברה, עת החלה ביתי הבכורה את שנתה הראשונה בבית הספר הממ"ד, התוודעתי למנהג המשונה שהונהג בשנים האחרונות בחלק מבתי הספר של החמ"ד. רצח רבין ויום פטירתה של רחל אימנו, שולבו זה בזו. גיליתי לתדהמתי שהאזכור והלימוד על ראש ממשלת ישראל שנרצח בידי יהודי בשל דעותיו, נדחק לקרן הזוית, כי לפתע פתאום, נזכרו ברחל אמנו. מעבר לשאלות המתבקשות: איפה האזכור על יום פטירת שרה אמנו?, ואברהם אבינו?, ויהושוע בן נון?, וטקס לזכרו של משה רבנו ע"ה?. אני חשה שיש פה עליבות לזכרה של רחל אמנו שלולא "שפר עליה מזלה", וראש הממשלה לא היה נרצח בסמיכות רבה כל כך לתאריך פטירתה, היתה נשארת באלמוניותה.
ולתלמידי החמ"ד, שעסוקים כל כך בקוים לדמותה של רחל אימנו, לא מוצאים עבורם את הזמן הדרוש לחנך ולספר. לחנך לסובלנות, לחנך לדמוקרטיה, לחנך לקבלת האחר, לחנך לשלום. וכבר שמונה עשרה שנה גדל פה דור של ילדים ציונים דתיים, שבמכוון מסתירים מהם פרק חשוב בהיסטוריה הישראלית. כי לא נעים? כי לא נשתף פעולה עם "מכפישנו"? כי גם השמאל צריך לעשות חשבון נפש? כי קודם שיתנצלו על אוסלו? כי הבושה מתגברת על השכל הישר?. אז נכון שבשנה האחרונה התקדמנו, יש מעט תוכניות, ובני עקיבא כבר רשמית בתוך העצרת, ועדיין, הרצח תופס מקום מאוד קטן.
חכמנו ידעו להתמקד בהוקעת הרצח ובלימוד לסובלנות
בימי בית ראשון, בזמן רציחתו של גדליה בן אחיקם, ידעו חכמנו להתעלות מעל מחלוקות. ידעו להתעלם מחילוקי דעות פולטיות ואחרות וידעו להתמקד במה שחשוב באמת- בהוקעת הרצח, בלימוד לסובלנות ובהתאבלות לאומית על מנהיג שנרצח בגלל היותו מנהיג. האם אין אצלנו מנהיגים מספיק דגולים שמסוגלים לזהות מעל המחלוקות הפולטיות, מעל חילוקי הדעות, את המסר החשוב שצריך להעביר? האם הציבור שלנו מחוסן מפני אלימות וחוסר סובלנות ?
לקראת סוף השבוע, הרבה אחרי שפעלו למען זכרה של רחל אמנו ואחרי שנשכח זכרו של רבין, בכיתה של ביתי בת השבע, הרימה אחת הילדות בנימוס את ידה ושאלה את המורה: מדוע אצלנו לא משוחחים על הרצח? השאלה הגיעה מתוך ציפייה כי בביתה של אותה ילדה, כמו גם בביתי, ובבתים אחרים של חבריי הטובים, הנושא עלה ודובר וטופל. והשאלה של אותה ילדה כמו גם שאלות ההורים בבית הספר, הגיעה להנהלת בית הספר כדי שנהיה בטוחים שבעתיד, הילדים שלנו יתחנכו לסובלנות ולקבלת דעותיו של האחר, ולמניעת אלימות. וילמדו פרק חשוב בהיסטוריה הישראלית שלנו. והילדים שלכם?
עינב מייזליש גתי היא ד"ר לביולוגיה וחברת הנהלת נאמני תורה ועבודה
