שמואל שטח מנכ"ל נאמני תורה ועבודה מספר כי "באופן אישי כספרדי, גדלתי ולמדתי שנים במוסדות הציונות הדתית, אך רק אחרי גיל 30 התחלתי להיחשף לחכמת חכמי ארצות האסלם. למרבית תורתם כמעט ולא היה זכר במסגרות הלימוד השונות בהן למדתי. בשנים האחרונות יש שינוי מבורך ומטרת השבת הינה לפעול ברמה הארצית על מנת לחבר את הציונות הדתית לעבר מפואר של תורה, דרשות, סברות והנהגה רוחנית. להחזיר עטרה ליושנה".
https://bit.ly/2M5bmBS
בעשרות מוקדים ברחבי הארץ יתקיימו בשבת הקרובה שיעורים להיכרות הציונות הדתית עם עולם התורה של גדולי יהדות המזרח. שבת 'חכמה מקדם'.
תנועת נאמני תו"ע תקיים אירוע במסעדה הפתוחה בשבת ומגישה אוכל כשר. "קוראים למתן כשרות למסעדות הפותחות את שעריהן ללא חילול שבת".
מצד אחד אוטובוסים שנוסעים בשבתות ושכנים חילונים שנבהלים מכל סממן של הדתה, מצד שני ישיבות חדשות ובתי ספר ממלכתיים־דתיים ששוב מתמלאים בתלמידים. ברחוב אחד נרקומנים ומסתננים מאריתריאה, ברחוב הסמוך גרעינים תורניים ופרויקטים כמו "צמאה 38". המגזר הסרוג מסתער על דרום תל־אביב, והפעם לא רק מתוך תחושת שליחות, אלא גם כדי ליהנות ממה שיש לעיר להציע
מסמך שהגיע לידי ynet הוכיח שחרף תצהיר שהוגש לבג"ץ, משרד החינוך ממשיך לממן "שעות תוספתיות" לבתי ספר ממלכתיים דתיים. משרד החינוך: "זו טעות הקלדה". גורם במינהל החינוך הדתי מודה: "אנחנו עושים את זה מתחת לפנס. מה אתם רוצים, שהילדים ילכו לחינוך החרדי?"
מתוך כתבה של ריקי רט, דיוקן מקור ראשון על תהליכי התחדשות בדרום תל אביב
7/12/19
מועצת העירייה אישרה ברוב של כ-80% מחבריה את התקציב להפעלת תחבורה ציבורית בסופי שבוע בעיר ולשיתוף פעולה עם ערים נוספות במטרופולין. קווי התחבורה מתוכננים להתחיל בתוך במספר ימים ויפעלו בתדירות קבועה וגבוהה
הפוליטיקאים החרדים כבר מחככים ידיים בהנאה. המאמר של רם פרומן מתאים להם כמו כפפה ליד ("מבחן הצ'יזבורגר", 24.7). הנה, גם ח"כ אלעזר שטרן, מי שפעל מתוך הכנסת למען תיקון יחסי דת ומדינה ועשה זאת גם בשם היהדות ולא רק בשם הדמוקרטיה, גם הוא בין המותקפים של יו"ר הפורום החילוני. וכל זאת למה? משום שהעז לבקש סולידריות מהצד השני.
"היאך הקול יוצא אצל כל ישראל? הזקנים לפי כוחן, הבחורים לפי כוחן, הקטנים לפי כוחן, היונקים לפי כוחן, הנשים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו … בכוחו של כל אחד ואחד" (שמו"ר, ה, ט)
הקול יצא בבת-אחת, אמת שמימית ומוחלטת מפי הגבורה. בדרכו התגמש הקול כדי לפגוש את הקהל שלו – בני גילאים, שלבי חיים, כישורים וכוחות שונים. הרי אינו דומה כלי הקיבול של תינוק יונק לזה של אדון הנביאים, והדיבור הא-להי רצה לפגוש כל אחד מהם באשר הוא שם.
בשנות העבודה החינוכית שלי, נפגשתי ושוחחתי עם לא מעט "דתלשים". הסוגים, המחשבות והחוויות שונות מקצה לקצה ו"כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות". ולמרות ההבדלים ישנו מכנה משותף רחב שראיתי שוב ושוב. חלק גדול מאדמהדתלשים שפגשתי, כלל אינם "דתלשים" – לא ניתן לכנות אותם "דתיים לשעבר", משום שלמען האמת, דתיים הם מעולם לא היו. מבחינת הזהות וההוויה הפנימית, הם הפכו מלהיות חילונים שומרי מצוות לחילונים שאינם שומרי מצוות. הבנת היסוד הזה, היא בעיני שורש המהפיכה החינוכית הנדרשת בקרב הציבור הדתי, החולק עולם רוחני ותרבותי משותף עם העולם החילוני.
מדוע האדם נברא יחידי? שואלת המשנה (סנהדרין פרק ד'), ועונה: "… להגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון – ואין אחד מהם דומה לחברו… לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". כלומר, כשם שבטבע השונות היא אינהרנטית, כך גם בין בני האדם השונות היא אינהרנטית. לפי זה תפקידנו כמחנכים הוא לעזור לכל אחד מהתלמידים שלנו לגלות את הנשמה הייחודית שלו – את הכישורים המייחדים אותו, את המתנה המיוחדת שניתנה לו. לפיכך אנו נדרשים לחנך לבחירה אישית בין דרכים שונות של תורה ולא ל'פס ייצור' – הבוגרים יהיו שונים זה מזה, ושונים ממני, וזה בסדר, וכך ראוי. האם זה מסוכן? האם אין בגלל זה בוגרים שבוחרים לא לשמור מצוות? האם יש גישה חינוכית שיכולה להבטיח שאין תוצאות כאלה? מדוע בכל זאת, בניגוד לטבע, קיים רצון לחנך ל'פס ייצור'?
כל הורה כאשר הוא מתבונן בילדיו אחראי לומר להם: אתם אנשים נפלאים, אנשים גדולים, מלאי כוחות מלאי חכמה ויצירה. אתם העתיד שלנו ובידיכם אנו מפקידים את גורלנו – המשפחתי, הלאומי והדתי. אתם המנהיגים של הדור הבא! כך אני עושה באופן פרטי לילדי וזוהי הסיבה בגללה בחרתי, ועודני בוחרת, לעסוק בחינוך.
אופנת הפיצולים במגזר גובה לא רק מחירים פוליטיים, אלא גם חינוכיים. כשכל תת־זרם מתעקש לפתוח מוסד משלו, הכלים שעומדים לרשות התלמידים מצטמצמים
