פרשת נשא: נזירות – ענווה – מתן תורה / רונן לוביץ

נראה שמידת הענווה עליה לימד מתן תורה מכילה מורכבות של הכרת האדם בערך עצמו, ובה בעת הימנעות מהפרזה בערך עצמו, וזהירות מלהתהדר ולהתנשא על אחרים. אין אפוא כל רע בדימוי עצמי גבוה או בביטחון עצמי תקין. אדרבה, כשהם מחוברים למציאות, לא גורמים לניפוח האגו ולא מהווים מטרד לסביבה, אלה תכונות ראויות ומועילות. גאווה, לעומת זאת, היא במקורותינו תכונה מגונה שיש לשנותה.

בין אישה סוטה ונזירות – בין פרישות לפריצות

נזיר ואישה סוטה דומים. שניהם מהווים סטיית תקן מחיים מאוזנים. הסוטה סטתה אל הצד החומרי ונמשכה אחרי תאוות הגוף, והנזיר סטה אל הצד הרוחני, והפריז בהתרחקותו מענייני הגוף. שתי החלופות לא נכונות, ולכן שניהם נדרשים לעבור תהליך במקדש לפני שיוכלו לשוב לחיים סדירים