הוא היה מעצב של דור, מנהיג בעל שם עולמי בעולם הדתי, חתן פרס ישראל, וממעמידי התשתית המודרנית של עולם התורה והעשייה – עולמם של בני הציונות הדתית. הרב אהרון ליכטנשטיין העמיד תלמידים הרבה, ובהם אנשים בעלי שם – ראשי ישיבות הממשיכים את דרכו. נשיא המדינה: "הוא השאיר חותם על מדינת ישראל כולה"
הרב, שמת הבוקר בגיל 81, היה ממנהיגי האורתודוקסיה המודרנית בעולם ומייסד תנועת מימד שדגלה בפשרה מדינית עם הפלסטינים. בשנה שעברה הוענק לו פרס ישראל לספרות תורנית
מרחבי המוות המתבטאים בהילולות, בגלגולי נשמות ובהשתטחות על קברי צדיקים, מאיימים על הדימוי העצמי ה'מודרני' וה'רציונלי' של הציונות הדתית. משום כך עוצב ל"ג בעומר בראשית המאה העשרים כחגו של מרד בר כוכבא, תוך שלילת מקומו כיום ההילולה של רשב"י במירון. אך הרתיעה מהמוות שוללת באופן גורף היבטים מרכזיים בתרבות ובתודעה של חלק גדול מקהילות ישראל. מסה היסטורית־עכשווית
מושגי תחיית המתים והישארות הנפש עשויים לעורר מבוכה אצל האדם המאמין בן ימינו, אך אם נחזור אל שורשם של המושגים ואל הרעיונות שמאחוריהם, נוכל להבחין דווקא ברלוונטיות שלהם עבורנו. מושגים אלה באים לנסח משמעות לקיום האנושי: אל מול התפיסה שהאדם בר החלוף הוא אפסי וחסר משמעות, מציעים חכמינו שיש דבר מה מֵעֵבֶר והקיום איננו מסתיים ברגע המוות. מתוך התמקדות בתוכן במקום בציור עצמו צפה ועולה הרלוונטיות העמוקה של המושגים הללו דווקא בימינו
אל מול ההתפתחות המדעית והחזון הפוסט־אנושי, לפיהם המין האנושי עומד כפסע מיכולות הארכת החיים עד כדי חיי נצח, עולים קולות המדגישים דווקא את המשמעות בסופיות חיי האדם. בתווך שבין החזונות הללו מתפתח מקצוע הליווי הרוחני, שמטרתו להתלוות לאדם במסעו הקיומי בדרך אל המוות, ובתחנות חיים הנוגעות במוות באופן לא מודע. מתוך המקומות האפלים, המוות והייסורים – יכולות לבקוע הבלחות של משמעות ושל תקווה
אל מול הצעות חוק שעלו בשנים האחרונות, המבקשות להתיר המתות חסד לחולים סופניים, עולה על פי רוב הטענה שההלכה שוללת לחלוטין המתות חסד. אלא שמתוך עיון כן במקורות ההלכה מתברר שגם בסוגיה זו הדיון מורכב יותר, וקיימים בו קולות מנוגדים. שיח הלכתי רציני ומעמיק יכול דווקא להפרות את השיח המוסרי אל מול הדילמה של המתות החסד
אלישבע (אליסה) לואלן סנדיק נולדה באריזונה שבארצות הברית, עלתה לארץ בשנת 2015 וכיום עוסקת בעריכת תוכן ובתרגום מעברית לאנגלית. שי סנדיק הוא מתרגם סיפורת מאנגלית ומצרפתית לעברית ומורה לאנגלית. הם נשואים וגרים בעפולה יחד עם שתי בנותיו של שי מנישואיו הקודמים
אפשר למנוע התאבדויות. הקשבה, תמיכה, ערבות הדדית והפניה לגורמים מקצועיים הן חלק מהדרכים שבידינו. מהם הגורמים להתאבדות, ואיך נוכל להציל חיים?
"בכל מקום שאנחנו מזכירים את בנינו, אנחנו מוסיפים דברי ביקורת ושלילה על דרך מותם, וזה קשה. אין לך אפשרות להתמסר לזיכרון בגלל שהכול נעשה מורכב ורגיש. אתה עסוק המון במותר ואסור, ברצון לזכור מול החשש לפגוע, ואיך מתאים לנהוג". כך כותבת אסתר על המורכבות שבזיכרון. עמית ויותם, שניים מילדיהם של אסתר וגיל, התאבדו. למרות הקושי העצום, הם בוחרים להתיר את קשר השתיקה ולדבר, כדי להושיט יד, כדי למנוע את ההתאבדות הבאה.
אלומה מוניקנדם לאו היא יועצת ארגונית, לשעבר חברת הוועד המנהל של נאמני תורה ועבודה ופעילה בתנועה "בית הכנסת הוא המרחב הטבעי של הגבר הדתי ומופנה אליו. אישה צריכה להילחם על מקומה בתפילה כדרך קבע, ובסוגיית האבלות והקדיש – בה אולי אפשר היה לצפות למידת רחמים – הדין היה קשה כפליים". לאחר שנה של אמירת קדיש […]
מצוקת הקבורה בישראל הולכת ומחריפה. בתי הקברות הולכים ומתרחבים, ומשתלטים על מרחב החיים שלנו. כדי להתמודד עם הבעיה החלו בשנים האחרונות לקבור בקבורה רוויה, אך מדובר במענה יקר מאוד שאיננו פותר את הבעיה באמת. יוזמה חדשה מבקשת לחזור למנהג הארצישראלי הקדום של ליקוט עצמות. זהו פתרון יעיל למצוקה, חסכוני במשאבים וידידותי לסביבה, וגם מסורתי מאוד. המתווה כבר קיים, ואתם יכולים להיות שותפים
מתוך ראיית האנינות כפרק זמן לימינלי בין החיים למוות, סבורה ר' מימי פייגלסון שהלוויה היא הפרק האחרון ב'חייו הסוציולוגיים' של האדם, ולפיכך היא 'רכושו' של המת. לא ייתכן אפוא שכל הלוויות נראות זהות, בלי ביטוי לאישיותו הייחודית של הנקבר. מוטל עלינו לתבוע את לוויותינו
