מאז אירועי מאי 2021, ובהמשך עם כניסת מפלגת רע"מ ומפלגת ימינה לקואליציה, יותר מאי פעם צפים שאלות, דיונים וויכוחים סביב הציונות הדתית והגרעינים התורניים מצד אחד, ומפלגת רע"מ והתנועה האסלאמית בכלל, מן הצד שני. חיזוק והרחבת ההשפעה של שתי תופעות מקבילות אלו, במיוחד בערים המעורבות כיום, מעלה חשש אמיתי לאפשרות של התנגשות חזיתית, אך יכול גם להיות הזדמנות לחיבורים מפתיעים.
לקראת התנגשות חזיתית
כיום, ישנם עשרות רבות של גרעינים תורניים בכל הארץ, כולל לפחות גרעין תורני אחד בכל אחת מן הערים המעורבות. הגרעינים באו לערים מתוך שליחות אידיאולוגית של הציונות הדתית "להתנחל בלבבות העם" – להתגורר בערים ובשכונות כדי לחזק את הצביון הדתי-יהודי, שכולל מוסדות חינוך ובתי כנסת, לצד חיזוק הפן החברתי-קהילתי הכולל דאגה לנזקקים ואוכלוסיות מוחלשות. כמעט בכל הגרעינים הנהגה דתית או ארגונית שאחראית בין היתר על עמותת הגרעין. העמותה יכולה לקבל תקציבים ממשרדי ממשלה שונים, מהעירייה או מתורמים פרטיים, עבור קידום פעילות לחיזוק הזהות היהודית וחיזוק הקהילה בכלל באזור פעילותה. חשוב לציין שחברי הגרעינים עצמם קונים או שוכרים את הדירות שלהם בערים אלו בלי שום סיוע חיצוני. באופן כללי, בעיני חברי הגרעינים, הערים הללו הן כעיקרון ערים יהודיות במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית שגרים בה גם תושבים לא יהודים. הם רואים את מעורבותה של החברה הערבית באירועי מאי 2021 כנובעים מהסתה מטעם ההנהגה המוסלמית המקומית וחברי כנסת מהרשימה המשותפת, ומהזדהות דתית ולאומית עם המאבק הפלסטיני, ובמיוחד עם החמאס. לכן, על מנת להגן על החברה והזהות היהודית בעיר יש צורך לחזק ולהרחיב את הגרעין התורני.
בכל אחת מן הערים המעורבות יש הבדלים מסוימים מצד השקפת העולם הן של הגרעינים התורניים בעיר והן של התנועה האסלאמית. מכאן, שיש מקומות שמפגש וחיבור בין ההנהגות השונות אפשריים יחסית ויש מקומות שפחות
במקביל, כיום בכל יישוב ערבי, כולל בערים המעורבות, יש סניף של התנועה האסלאמית. הסניף כולל הנהגה דתית, שקשורה אל השטח מצד אחד ואל ההנהגה הדתית ברמה הלאומית ואף הבין-לאומית מן הצד השני. מנהיגי התנועה האסלאמית בערים אלו רואים את עצמם, ואף נתפסים בידי חלק ניכר מהתושבים, כגוף היחיד בערים אלו שבאמת דואג לשלומם הדתי ורווחתם החברתית של התושבים הערבים, ובמיוחד המוסלמים הדתיים בעיר, מאחר שבניגוד ליישובים הערבים, ראש העיר והנהלת העירייה בערים אלו אינם מהחברה הערבית. לסניפים אלו חשוב לדאוג לצביון הדתי-מוסלמי שכולל חינוך איכותי ודתי ושמירת המקומות הקדושים, בתוכה שימור מסגדים ישנים ובניית מסגדים חדשים, ובתי קברות עתיקים וחדשים. בנוסף, בסניפים אלו פועלים משרד ועמותה שמקבלת תקציבים אך ורק מן התושבים המקומיים או ממקומות אחרים בארץ (בשל מדיניות שלא לקבל כספים מ"בחוץ"), ופועלת במישור החברתי בסיוע לנזקקים מקומיים ועוד. בנוסף הם רואים את עצמם כגוף המשמעותי היחיד שעומד מול משפחות הפשע ותופעת האלימות בחברה הערבית. באופן כללי, התנועה האסלאמית רואה את הערים הללו, כמו לוד, עכו ויפו, כערים מוסלמיות – פלסטיניות במקור, שמאז קום המדינה היו גרים בהן בדו קיום יהודים וערבים עד לבוא הגרעין. הגרעינים התורניים, לתפיסתה של החברה הערבית, כולל התנועה האסלאמית, הם למעשה 'מתנחלים' באופן זהה לשטחי יהודה ושומרון, או "הגדה", שבאים לייהד את האזור, להשתלט על דירות ומבנים ציבוריים, בין היתר על מנת לסלק את הערבים מן העיר. בכך, מבחינתם, הגרעין מאיים על צביון העיר כעיר מעורבת. הגרעין, בעיני החברה הערבית, פועל בתיאום מלא עם מוסדות המדינה, העירייה, ורשויות החוק כמו המשטרה, ובאירועי מאי 2021, כפי שרואים זאת בחברה הערבית, פעלו הגרעינים בשיתוף כנופיות אלימות שבאו מהשטחים או פעילי לה פמיליה, בחסות המשטרה וחברי הכנסת מהציונות הדתית, במיוחד בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. לכן, מבחינתם, יש קו ישיר בין הגרעין, הרשויות, וכנופיות אלימות, ומשום כך יש להתנגד לגרעינים מכל וכל מאחר שהם מאיימים על עצם קיומם של התושבים הערבים בעיר.
לקראת הזדמנות לגישור
לכאורה, לאור הנאמר, נראה ששתי התופעות המקבילות הללו מצויות לקראת התנגשות חזיתית. אולם, ברצוני לטעון שהדברים מורכבים מעט יותר, וזאת משתי סיבות עיקריות: א. לא כל הגרעינים התורניים ולא כל הסניפים של התנועה האסלאמית עשויים מקשה אחת, ויש הבדלים מהותיים ביניהם; ב. ייתכן שניתן לזהות ערכים משותפים ואף אינטרסים משותפים שיאפשרו לחיבורים או ליצירת מנגנון לגישור.
הגרעין התורני בלוד הוא הגרעין הוותיק והגדול ביותר מבין הגרעינים התורניים בערים המעורבות. הוא הוקם ע"י רשת קרן קהילות לפני כעשרים שנה ומונה כיום קרוב לאלף משפחות. חברי הגרעין מתגוררים לרוב בשכונות חדשות יותר ויש להם פחות מגע ישיר עם התושבים הערבים. בגרעין ישנו מגוון דעות פוליטיות והשקפות עולם, כולל פעילי קהילה ורבנים שהיו מוכנים להיפגש עם מנהיגים מוסלמים בעירם. בשנים האחרונות נוסדה מעין שלוחה קטנה לגרעין הגדול בלוד שיושבת בעיקר ברמת אשכול, שהיא שכונה מעורבת של ממש, ולה אופי מעט שונה מצד השקפת העולם ומצד התפיסה של עיר מעורבת. גם הגרעין התורני בעכו הוקם לפני כעשרים שנה ומונה כיום מאות משפחות. הגרעין, יחד עם המכינה קדם צבאית וישיבת ההסדר, נמצאים בעיקר בשכונות החדשות ופחות באזורים בהם מתגוררים תושבי עכו הערבים. חלק מחברי הגרעין גרים בשכונת וולפסון בעיר המנדטורית בה גרים יהודים וערבים, אך כמעט ואין חיכוך בין האוכלוסיות באזורים אלו. ברמלה גרעין קטן יחסית שהוקם לפני כעשור, עם השקפת עולם קצת יותר בדלנית מצד המעורבות באופי הרב תרבותי בעיר. ביפו, בשכונת עג'מי, ישנם גרעין תורני וישיבת הסדר גדולה, שניהם נכון להיום בראשותו של הרב אליהו מאלי שנחשב אדם מתון, והותקף כזכור ע"י שני ערבים כחודש לפני אירועי מאי. בחיפה מספר גרעינים תורניים, כולל שני גרעינים קטנים יחסית בשכונות מעורבות של יהודים וערבים בעיר, כל אחד מהם עם הנהגה והשקפת עולם משלו. חשוב לציין שעל אף חוסר החשיפה התקשורתית, חברי הגרעינים בחיפה עברו אירועים קשים מאוד, לא פחות ממה שעברו חבריהם בלוד ובמקומות נוספים. נראה אם כן שישנו מגוון דעות שונות בין הגרעינים השונים ואפילו בתוכם. סביר להניח שרוב חברי הגרעינים השונים בערים אלו הצביעו בבחירות האחרונה למפלגת הציונות הדתית, אך בעיני מרביתם הצבעה זו היתה למרות החיבור עם סיעת עוצמה יהודית, ולא בזכות החיבור – הבחנה שהחברה הערבית לא תמיד עושה.
במפגש אמיתי ועמוק בין שיח' מהתנועה האסלאמית לרב מהציונות הדתית יש הזדמנות לזיהוי שפה וערכים משותפים
במקביל, בכל עיר מעורבת ישנו, כאמור, סניף מטעם התנועה האסלאמית, אך בכל עיר חשוב להבין באיזה פלג של התנועה האסלאמית מדובר, הפלג הדרומי או הפלג הצפוני. על מנת להבין את משמעות ההבדלים בין שני הפלגים חשוב להסביר בקצרה את הרקע לפילוג. התנועה האסלאמית בארץ נוסדה ע"י שיח' עבדאללה נימר דרוויש אחרי מלחמת ששת הימים. שיח' עבדאללה נולד בכפר קאסם ב- 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות. אחרי מלחמת ששת הימים וחזרת החיבור בין ערביי ישראל וערביי יהודה ושומרון עבר ללמוד במכון האסלאמי בשכם, שם נחשף לראשונה לתורתו של חסן אל בנא, מייסד האחים המוסלמים. ב -1972 חזר שיח' עבדאללה לכפר קאסם וייסד את התנועה האסלאמית בהשראת האחים המוסלמים. בשנים הראשונות הייתה התנועה בעיקרה תנועה דתית וחברתית ועסקה בהפצת הדת וחזרה בתשובה של ערביי ישראל. ב- 1979 שיח' דרוויש היה מבין מקימיו של ארגון "אסרת אל-ג'יהאד", ארגון אשר שם לו למטרה להקים מדינת הלכה אסלאמית בפלסטין. בשנת 1981 הוא נעצר יחד עם פעילים אחרים של הארגון, הורשע ונאסר בכלא ישראלי עד שחרורו ב- 1985. לאחר שחרורו מן הכלא עבר השיח' דרוויש סוג של מהפכה אידיאולוגית וקבע כי התנועה תפעל במסגרת חוקי המדינה בלבד. הוא הוביל את התנועה האסלאמית להשתלבות במערכת הפוליטית המקומית והתנועה זכתה להצלחה גדולה ברשויות רבות. ב- 1996 פסק השיח' דרוויש שהתנועה האסלאמית תרוץ גם לכנסת ועל סוגיה זו התפצלה התנועה לשני פלגים: הפלג הדרומי שתמך בדרכו והפלג הצפוני שדחה את עמדתו והמשיך בקו המקורי של התנועה האסלאמית. כיום, מפלגת רע"מ ברשות ח"כ מנסור עבאס ממשיכה לפעול בדרכו של השיח' דרוויש, ואילו הפלג הצפוני לא משתתף כלל בבחירות לכנסת. השיח' דרוויש תמך בהסדרים מדיניים שונים, כולל בהסכמי אוסלו ויוזמת ז'נבה. ב- 2007 הקים השיח' דרוויש יחד עם שותפו, הרב מיכאל מלכיאור, את "היוזמה הדתית לשלום" שניסתה לערב את מנהיגי הדת הבכירים והפונדמנטליסטים ביותר בארץ ובמזרח התיכון ולגרום להם לחתור לשלום, דווקא על בסיס דתי. השיח' המשיך להיות פעיל ביוזמה זו עד מותו ב- 2017. על אף שיש הרבה מן המשותף מבחינה דתית בין שני הפלגים, ישנם גם הבדלים מהותיים רבים ביניהם. עבור הפלג הצפוני, 'מדינת ישראל' היא ישות כובשת ובלתי לגיטימית בעליל. המוסלמים בארץ הם לא כמו מוסלמים במדינה לא מוסלמית מערבית, שהיגרו לשם, אלא מיעוט ילידי. לדידו של פלג זה הם הבעלים האמיתיים של הארץ ורק צריכים לחכות עד שיבוא היום בו הישות הציונות הכובשת תעבור מן הארץ. לעומתם, הפלג הדרומי מכיר בדיעבד במציאות של מדינת ישראל מבחינה הלכתית ופוליטית, ורואים את עצמם כמיעוט בתוך מדינה לא מוסלמית, שיתכן מאוד שאף פעם לא תהיה מוסלמית. הפלג הדרומי תומך גם בפתרון שתי מדינות לשני עמים על בסיס דתי. בעקבות כך נחשב הפלג הדרומי לפרגמטי ומתון יותר, ושואף להשתלבות בחברה הכללית, השתלבות שיכולה לכלול אף מפגשים עם רבנים ושיתוף פעולה עם הממסד. לעומתו הפלג הצפוני, שהוצא מחוץ לחוק ב 2015, שואף ליותר בדלנות, לא ישתתף במפגשים עם רבנים ולא ישתף פעולה עם הרשויות.
מבחינת הערים המעורבות, בלוד, למשל, ההנהגה הדתית המוסלמית הבכירה והמשפיעה היא של שיח'ים שמזוהים עם הפלג הצפוני. כך למשל, במהלך אירועי מאי 2021, נחשפה רוב מדינת ישראל לדמותו של שיח' יוסוף אלבז שהיה עד לא מזמן השיח' הבכיר בעיר. בדומה לכך גם בחיפה ובנצרת אנשי הפלג הצפוני הם שמשפיעים על השטח בעיר. לעומתם, ברמלה כל השיח'ים מזוהים עם הפלג הדרומי, ונציגיהם משתתפים בקואליציה העירונית וגם בפורום הבין תרבותי מטעם מרכז הגישור בעיר. בעכו יש שיח' המזוהה עם הפלג הצפוני, אך השיח'ים הבכירים והמשפיעים בעיר, ובראשם השיח' עבאס זכור, שהיה בעבר ח"כ מטעם רע"מ, מזוהים עם הפלג הדרומי. ביפו, נראה שיש כיום כמעט איזון בהשפעה בין שני הפלגים בעיר, אם כי עדיין ישנה השפעה רבה יותר בידי השיח'ים המזוהים עם הפלג הדרומי.
חיבור כזה אין משמעותו מפגשים אקראיים לעיני מצלמות בהזמנת ראש העיר או נשיא המדינה (כפי שהיו במהלך אירועי מאי), אלא חיבורים אמיתיים שמאפשרים למנהיגים השונים לשמש כ"מתווכי דת פנימיים" שפועלים יחד כדי לגשר בין הקהילות שלהם מתוך ערכים דתיים
היוצא מניתוח זה הוא שבכל אחת מן הערים המעורבות יש הבדלים מסוימים מצד השקפת העולם הן של הגרעינים התורניים בעיר והן של התנועה האסלאמית. מכאן, שיש מקומות שמפגש וחיבור בין ההנהגות השונות אפשריים יחסית ויש מקומות שפחות. ייתכן גם שבעיר אחת תהיה יותר מוכנות מצד השיח' לשבת ולהיפגש עם רבנים, כולל נציגים מהגרעין, ואילו בעיר אחרת, רב מהגרעין יהיה יותר מעוניין במפגש כזה מאשר השיח'ים, גם אם הם מהפלג הדרומי.
במפגש אמיתי ועמוק בין שיח' מהתנועה האסלאמית לרב מהציונות הדתית יש הזדמנות לזיהוי שפה וערכים משותפים. למשל אמונה באל אחד, יראת שמיים ויראת חטא, הקפדה על מצוות, חשיבות המשפחה וחשש מפירוק המסורתיות, שמירה על מקומות קדושים וימים קדושים, חשש מהתבוללות, עזרה לחלשים ונזקקים, כבוד האדם והצלת חיים ועוד. לכן, אם למשל יש פגיעה במקום קדוש או ביום קדוש של הדת האחרת, זו תהיה פגיעה בערך דתי שניתן להזדהות איתו ואף לפעול כדי למנוע את אותה פגיעה. כך בדיוק פעלו מנהיגים דתיים בערים מעורבות ב- 2014 ו- 2015 כשיום כיפור ועיד אל אדחא נפלו באותו היום. אחרי מפגשים רבים בין הצדדים הם פעלו בקהילות שלהם באמצעות נימוקים דתיים על מנת שלא להפריע ולפגוע בחג של האחר.
ערכים משותפים כגון אלו הם חשובים ברגע שמנהיגים דתיים יושבים יחד, אך ככל הנראה לא מספיקים כדי להניע למפגש כזה. לכן יש צורך באינטרסים פרקטיים משותפים. למשל, ייתכן שכיום יש אינטרס משותף מספיק בערים המעורבות להילחם נגד הפשע והאלימות בתוך החברה הערבית (בדומה לאינטרס של רע"מ להצטרף לקואליציה), שכבר מזמן גולשת הרבה מעבר לשכונות הערביות.
חיבור כזה אין משמעותו מפגשים אקראיים לעיני מצלמות בהזמנת ראש העיר או נשיא המדינה (כפי שהיו במהלך אירועי מאי), אלא חיבורים אמיתיים שמאפשרים למנהיגים השונים לשמש כ"מתווכי דת פנימיים" שפועלים יחד כדי לגשר בין הקהילות שלהם מתוך ערכים דתיים ועל מנת למצוא פתרונות יצירתיים. חיבורים כאלו, דווקא בין מנהיגים דתיים מהגרעינים התורניים ומהתנועה האסלאמית, יאפשרו, עם הזמן, לשוחח גם על הנושאים הקשים ביותר, שכבר לא ניתן להתעלם מהם, למשל, אל-אקצא/הר הבית, ופתרונות מדיניים לסכסוך בין העמים שיכולים להתיישב עם התפיסות הדתיות של שני הצדדים.
אם ניתן יהיה לייצר מנגנון שיגשר בין מנהיגי הקהילות הללו ואחרים בעיר המעורבת, לחבר ביניהם ישירות כדי שיפעלו יחד כ"מתווכי דת פנימיים", שמבינים היטב את ערכיו, צרכים וזהותו של הצד השני, ופועלים יחד לפתור בעיות ולקרב לבבות – אזי יש כאן הזדמנות ענקית
איני טוענת שקל ליצור את המפגשים הללו או שפשוט לייצר אמון וחיבור אמיתי. אכן, לצערי הרב זוהי כמעט משימה בלתי אפשרית. אבל אני כן טוענת, שבלי לייצר מנגנון שיאפשר קשר ישיר או עקיף בין המנהיגים הדתיים, ניתן לצפות לעוד התנגשויות חזיתיות ואולי אף חמורות יותר מאלו שראינו במאי 2021, ובכך חשיבות המפגשים. אם ניתן יהיה לייצר מנגנון שיגשר בין מנהיגי הקהילות הללו ואחרים בעיר המעורבת, לחבר ביניהם ישירות כדי שיפעלו יחד כ"מתווכי דת פנימיים", שמבינים היטב את ערכיו, צרכים וזהותו של הצד השני, ופועלים יחד לפתור בעיות ולקרב לבבות – אזי יש כאן הזדמנות ענקית.
אסיים בסיפור שמסכם היטב את העניין, סיפור ששמעתי ממנהיגים דתיים שמקדמים כיום ניצנים של שיתוף פעולה שכזה. חודשים ספורים לפני פרוץ אירועי מאי 2021, נפגשו שני רבנים מהציונות הדתית ושלשה שיח'ים מהתנועה האסלאמית במשרד של התנועה האסלאמית באחת מהערים המעורבות. השיחה נפתחה בסיפורים על השיח' עבדאללה נימר דרוויש, שתמונתו הייתה תלויה על הקיר, והקשר שלו עם רבנים בכירים שונים, ואז גלשה לשיח סביב ימי צום ודיני כשרות ו"חלאל". מטרת הפגישה הייתה לחבר בין שיח' בעל השפעה עם רב מהגרעין מאותה עיר מעורבת כדי שיוכלו לפעול יחד בהמשך לפתרון בעיות בין הקהילות. אחד הרבנים שאל את אותו שיח', שהיה מזוהה עם הפלג הדרומי, אם הוא מוכן להיפגש ולהכיר רב חשוב מאותה העיר. השיח' השיב שהוא אמנם מעולם לא נפגש עם רב, אך אם הוא באמת מנהיג דתי מכובד, הוא בהחלט יהיה מוכן להיפגש אתו. ואז הרב הבהיר שאותו הרב עליו מדובר הוא רב מהגרעין התורני בעיר. לזה השיב השיח', "לשבת עם רב מהגרעין התורני!? הרי הם אלו שעושים את כל הבעיות, עד שהגיעו לעיר שלנו היה כאן דו-קיום בין יהודים וערבים" השיח' הוסיף וסיפר שהוא צפה פעם בסרטון של רב מהציונות הדתית שדיבר על ערבים בצורה גזענית ואמר ש"אם לערבים יהיה מזל, הם יזכו להיות העבדים של היהודים". השיח' סיים ואמר "אז, למה שארצה לשבת עם אדם שיש לו דעות כאלו?" הרב הסתכל עליו והשיב בלי למצמץ, "כבוד השיח', הרב שאני רוצה שתכיר, הוא מהפלג הדרומי של הגרעינים התורניים". השיח' המופתע השיב בתדהמה, "מה, גם אצלכם יש את הדעות השונות האלו?! אם כך, אני מוכן להיפגש אתו!".
*ד"ר נסיה שמר היא מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באונ' בר-אילן
