תופעת ההתיישבות של קהילות, גרעינים וקבוצות משימה שיתופיות בישראל, היא חלק מתהליך הפרטה של מוסדות המדינה. בבסיס התהליך קיים הרצון לנער מוסדות מקובעים, ליצור תחרות ולעודד יזמות, אך חוסר מעקב רגולטורי מחזיר אותנו לנקודת המוצא של קיבעון מחודש, תוך הוספת בעיות חדשות. הדרך ליצירת איזון ופיקוח עוברת בשינוי תקנות התמיכה לגרעינים.
לפני מספר שנים הייתי עד מקרוב לפעילותה של עמותה גדולה בתחום הסיוע לבעלי מוגבלויות. אם בעבר המדינה סיפקה את השירות, הרי שעם השנים, כחלק מהרצון להתייעלות, הוא הועבר לעמותות. מאז שקיבלה העמותה את תפקידה זה היא יצרה מונופול בתחום בו היא פועלת, אך תפקדה באופן לא יעיל. כאשר המדינה ביקשה, בצדק, להקטין את תקציב העמותה ולמצוא פתרונות נוספים, הזמינה העמותה אוטובוסים, העלתה עליהם בעלי מוגבלויות ויחד עלו להפגין מול הכנסת. העמותה יצרה קמפיין ציבורי זועק ורגשני שקיבל מיד כותרות בסגנון "המדינה נגד…. (אותם בעלי מוגבלויות)". מיותר לספר שמהר מאוד, בעקבות לחץ של פוליטיקאים פופוליסטים, הוחזר התקציב במלואו ואותה עמותה ממשיכה להתנהל בצורה כושלת עד היום. כאשר בעל מוגבלות אינו מקבל את השירות הנדרש, בגלל פעילותה הכושלת של העמותה, אף אחד לא בא בתלונות לעמותה אלא למדינה. העמותה לעולם תצטייר כאלטרואיסטית, כארגון ללא מטרות רווח, ותשים בקדמת הבמה את חברי הועד המנהל שבאים פעם ברבעון לישיבת הנהלה בהתנדבות. הציבור לא יבין שלמעשה מדובר בארגון שחי וקיים בעיקר ע"י תקציבי מדינה, תוך שהוא פטור ממרבית חובותיה ומהעמידה בכללי תקנון שירות המדינה (תקשי"ר).
תופעת ההתיישבות של קהילות, גרעינים וקבוצות משימה שיתופיות בישראל, אינה אלה חלק מאותו תהליך הפרטה ופירוק של מוסדות המדינה. בבסיסו של התהליך קיים הרצון לנער מוסדות מקובעים, ליצור תחרות ולעודד יזמות. אבל חוסר מעקב רגולטורי מחזיר אותנו לנקודת המוצא של קיבעון מחודש, תוך הוספת בעיות חדשות שיפורטו בהמשך.
מדי שנה משקיעה מדינת ישראל בפעילות הגרעינים מאות מיליוני שקלים העוברים דרך צינורות שונים, כמו תקנות מימון ישירות, תמיכות לפי פעילות, הקצאות קרקע, תשתיות ושירותים ציבוריים. שאלת המימון היא זו אשר מחייבת דיון בשאלת יעילות הפעילות והאם היא עונה למטרות הממשלתיות
תופעת הגרעינים היא תופעה רחבת היקף ומגוונת מבחינת מטרותיה, פרופיל חבריה, צורות התיישבות ואופי ההתארגנות והפעילות במרחבים השונים. המשותף להתארגנויות אלו הוא הרצון לממש ייעוד אישי וחברתי מוגדר, להיטיב ולהשתלב בחברה הסובבת אותן. לגרעינים יש יתרונות שונים בהיותם כוח צעיר ורענן המייצר פעילות גמישה ומהירה ונטולת בירוקרטיה מוסדית. ביכולתם לגייס משאבים נוספים, להקים מוסדות תרבות וחינוך ולסייע לתהליכי התחדשות עירונית. אני יכול להעיד מקרוב כי אנשי הגרעינים הם כולם אנשים בעלי כוונות ורצון כנה להיטיב עם סביבתם, שלא כפי שלצערי יש המציירים אותם לעתים. במאמר זה איני מבקש לפגוע בפעילות מבורכת זו או אחרת, אלא להביט על הדברים ממקום של מדיניות ציבורית ויעילותה. מדי שנה משקיעה מדינת ישראל בפעילות הגרעינים מאות מיליוני שקלים העוברים דרך צינורות שונים, כמו תקנות מימון ישירות, תמיכות לפי פעילות, הקצאות קרקע, תשתיות ושירותים ציבוריים. שאלת המימון היא זו אשר מחייבת דיון בשאלת יעילות הפעילות והאם היא עונה למטרות הממשלתיות.
האם ממלאים הגרעינים את מטרותיהם?
בתפקידי בנאמני תורה ועבודה אנו משמשים כתובת ארצית לפניות של הורים ותושבים ומתוקף כך עוקבים מזה שנים רבות אחר ישומן בפועל של המטרות, תוך פרסום מספר רב של מאמרים המציגים את הבעיות הרבות והמחירים שנגרמו בשל גרעינים רבים. גם בימים אלו אנו נמצאים לצידם של הורים במספר ערים, הנאבקים כנגד פעילי גרעין המבקשים לפגוע במרקם הקיים של מערכת החינוך ויחסי דתיים- חילונים במקום. בין היתר הראינו כי במרבית חלקי הארץ הגרעינים הביאו דווקא להברחת אוכלוסיות מהחינוך הדתי וכי חוסר הגידול של החמ"ד בהתאם לילודה נובע בין היתר כתוצאה מפעילותם של חברי גרעין רבים אשר הגביהו את חומות הממ"ד והבריחו את האוכלוסייה המקומית הקיימת. ראיתי בעיני ומקרוב כיצד גרעינים קרבו חמש משפחות לתורה, אך הרחיקו עשרים. עוד הראינו את החיבור הישיר בין הולדת "קמפיין ההדתה", על השלכותיו הלאומיות המצערות, לבין גרעינים שפעלו באופן כוחני באותן ערים. כל אדם יכול לראות זאת בקלות רבה ע"י בחינת המתאם בין אופי הגרעין לבין עליית כוח משמעותית של מפלגות "עיר חופשית" למיניהן בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018.
אין גרעין דומה למשנהו, גרעינים משתנים עם השנים וגם בתוך כל גרעין קיימים קולות שונים ומגוונים. גם אם מרבית אנשי הגרעין הם בעלי תפיסה מכילה ומתחשבת, די באדם נחוש אחד בעל תפיסה מתבדלת, אשר מציאות הגרעין הממומן נותנת לו כוח גדול בהרבה ממצב בו היה גר באותה עיר ללא מימון. גם אם נניח שאחרי שנה או שנתיים הנהלת הגרעין מעבירה את אותו אדם מתפקידו וסמכויותיו, הנזק כבר נעשה ובאותה עיר קיים מעתה מוסד מתבדל. למעט גרעינים תורניים בודדים כמו הגרעין בירוחם, אותו נוהגים לשים בקדמת הבמה, רובו של מפעל הגרעינים הביא לדעתי יותר נזק מתועלת ליהדותה של מדינת ישראל, והיה מרכיב מרכזי ביצוא והרחבה גיאוגרפית של תפיסות מתבדלות ומסתגרות, גם אם לעתים רק מעטים מחברי הגרעינים עצמם רצו בכך.
די באדם נחוש אחד בעל תפיסה מתבדלת, אשר מציאות הגרעין הממומן נותנת לו כוח גדול בהרבה ממצב בו היה גר באותה עיר ללא מימון.
בכל פעם שהעלינו את הצורך בבחינת הנושא בחמש עשרה השנים האחרונות, הועלתה סיבה אחרת מדוע יש לשתוק ולא לכבס את הכביסה בחוץ. בכל פעם שעמדנו וטענו שיש לתקן את מבחני התמיכה של הגרעינים נעננו שעל ידי כך אנו מצטרפים למטרות השמאל הקיצוני, שאנשים מתוכו אכן התבטאו באופן מכליל, פוגעני ומיותר כנגד הגרעינים.
אמרו לנו שאנו פועלים פוליטית כנגד מפלגה מסויימת (שנהגה לגזור קופון ופעילים מהגרעינים). אמרו לנו שאנו חוברים למטרות ה"פורום החילוני" (שאינו אלא תוצר ישיר של פעילות גרעינים מסויימים). ולאחרונה היה צריך לשתוק כי הדבר נתפס כחיזוק לתושבים הערבים שהחלו את המאורעות בערים המעורבות.
זה שנים שאנו שולחים בקשות ליצירת חשיבה מעמיקה בנושא, וזה שנים שהרכבת ממשיכה לדהור מבלי שבודקים לאן, מה ההשלכות, מי הנהנים ומי המפסידים. זה שנים שכאשר אנו מביאים תלונה על גרעין, מבקשים מאיתנו שלא להכליל, ולעשות הבחנה בין גרעין למשנהו, אך באותה עת תקציב הגרעינים ממשיך להכליל את כולם יחדיו ולא לעשות את ההבחנה הנדרשת.
הגיע הזמן לשאול – האם התקצוב יעיל?
תקציב 2022 יכל היה להיות אבן דרך לבחינה מחודשת של שלוש תקנות התקצוב של הגרעינים השונים, אך לצערנו, שוב הכל ממשיך כבעבר. כציונות דתית החפצה בקירוב וחיבור, אנו חייבים להתנתק מהרעשים וההקשרים הפוליטיים, לשאול את השאלות ולדרוש את שינוי תצורת המימון:
עלינו לבחון האם אחרי 20 שנה ישנה הצדקה ליצירת מעקף למוסדות המקומיים. האם אנו מחזקים את המוסדות העירוניים או דווקא מנוונים אותם ופוטרים אותם מאחריות. האם בעזרת תמיכה שלא דרך המוסדות המקומיים אנו דווקא מרחיבים פערים ואף מאפשרים פתחון פה מוצדק למתנגדים. כיצד ניתן למנוע מצב שבו גרעין, שנתמך לטובת עשייה חברתית, יוצר תת קהילה ומוסדות חינוכיים לעצמו. האם באמת ניתן להעצים את מנהיגי המקום ע"י אנשים שלפי ההגדרה המשפטית של כללי התמיכה מגיעים דווקא מבחוץ. האם יש דרך שיוויונית יותר להעברת הכסף שלא דרך עמותות מגזריות. כיצד מונעים בריחה של מקומיים ועוד ועוד.
לכו וראו כיצד נראה ברושור ליום הפנינג עירוני בפריפריה: סמל של העירייה ולצידו כמה וכמה סמלי גרעינים וארגונים שונים. וכך, במקום שמחלקת החינוך והתרבות של העיר תחלק את משאביה באופן ממלכתי לכלל האוכלוסיות ועל פי הצרכים האמיתיים, שאולי יוכיחו שכלל אין צורך ביום הפנינג – נציג העירייה נגרר לפעול אחרי כמה וכמה עמותות שכל אחת מהן עובדת על פי ראייתה. על חלק מן המודעות נראה גם לוגו של משרדי ממשלה, כמו המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, אשר גם הוא כמו אחרים מצטרף לשיטת התמיכה הממוקדת לעיתים רבות בפעילויות יח"צ שמטרתן להוכיח מי "גאל" את הפריפריה. מרוב הפרטה, אשר זילזלה בפקידות, אין גורם שיכול לעשות סדר במיפוי הצרכים ובחלוקה נכונה של הכספים המחולקים. לכל אותן עמותות יש לב טוב ותחושת שליחות, אך בראייה מערכתית, לא תמיד רכז ארגון נמרץ בן 29 יודע טוב יותר מה נכון לעיר מאשר עובד עירייה מקומי. כן, פקיד מקומי.
בצדק יטען הקורא שמוסדות עירייה נגועים לעתים במתן מענה רק למקורבים, ועל כן היה צורך בהבאת עמותות, אלא שכעת, שנים רבות אחרי הבאתן, עלול להיווצר אותו הדבר רק גרוע עוד יותר: מדינה שמממנת עמותות נישה מגזריות. עמותות תמיד יזכו ליחס חיובי למרות שהן למעשה ממומנות כמעט באותה צורה ע"י המדינה. אבל אם פעם יכולנו לטעון משהו כנגד נציג עירייה שאינו פועל ביעילות, שאינו מתנהל על פי כללי התקשי"ר או שאינו יוצר דיאלוג עם תושבי העיר, הרי שכעת אין למי לפנות. איני טוען שיש למרכז את כל הסמכות בידי גוף ארצי יחיד בעל דעה אחת, כפי שהיה קיים עד לאחרונה בתחום שירותי הדת. חובה לאפשר מגוון ותחרות, אך נתינת כח רב מידי לכל יוזמה נקודתית עלולה לפגוע במטרות השונות של הרוב.
עלינו לבחון האם אחרי 20 שנה ישנה הצדקה ליצירת מעקף למוסדות המקומיים. האם אנו מחזקים את המוסדות העירוניים או דווקא מנוונים אותם ופוטרים אותם מאחריות
יתרה מכך – עצם התמיכה בגרעין בהכרח יוצרת מתחים ותחושות קיפוח: גם אם הגרעין יפעל בצורה הכי הגונה ומוצלחת שניתן, עצם העובדה שהוא קיבל כסף ואילו בית הכנסת המקומי לא קיבל זאת, תיצור טרוניה מבנית. עצם ההסתמכות על תקציב חיצוני בהכרח תעודד תחושות קיפוח, גם אם כל כולו נועד לסיוע לקשישים.
אחד היתרונות המדוברים של גרעין הוא בהבאת אוכלוסיות הנחשבות "חזקות" אל ערי פריפריה. באופן אישי גם אני הגעתי כך למקום בו אני גר כיום ועלי להוקיר תודה לגרעין שבא לפני. יחד עם זאת, ניתן להציג מקומות רבים שהתעצמו ופרחו ללא גרעין. בחינוך הדתי אוכל להביא רשימה של בתי ספר ששרדו ואף גדלו ביותר, דווקא משום שלא חוו כניסה של אנשי גרעין אשר בדר"כ מביאה לשינוי אופיו של המקום ותלמידיו. הטענה הנשמעת לעתים רבות כאילו לפני בוא הגרעין לא היתה אלא "שממה", היא טענה שאינה נכונה מספרית ומקורה בראיה מתנשאת המתעלמת מאוכלוסיות דתיות או מסורתיות שגרו במקום קודם לכן. אך גם אם מדובר ביתרון העולה על חסרונותיו, האם לאחר שכבר נוצרו בסיסי אוכלוסיות חדשות ישנה הצדקה להמשך התמיכה? זה הזמן לפעול ככל הניתן לחיזוק מנהיגות מקומית וגרעיני בני מקום. זה מורכב בהרבה, אך זו הדרך הנכונה לחיזוק אוכלוסייה, למניעת הגירה שלילית ולהבאת אוכלוסיות חדשות.
לו היה הדבר תלוי רק בעמדתי, הייתי ממליץ לממשלת ישראל לסיים את תקנות התמיכה באופן מדורג ולהעביר את סכומי הכסף ישירות למוסדות עירוניים קיימים, תוך ליווי מקצועי כפי שנעשה בתחומים שונים ורבים. זהו הדבר הנכון לעשות מכל בחינה של ניהול מדיניות ציבורית שהרי גם אם הגרעין יפעל בצורה הכי מדויקת ונכונה, עדיין הוא ימשיך להקטין את כוחם של המוסדות הנבחרים. הציבור אינו יכול להתלונן על חוסר משילות כאשר הוא תומך בכך שהמדינה תמשיך להעצים עמותות פרטיות הפועלות בסופו של דבר בראיה צרה ולא ממלכתית.
שינוי תקנות התמיכה – הדרך ליצירת איזון ופיקוח
יחד עם כל אלה, אם אהיה מציאותי, ברור לי שתקצוב הגרעינים לא יופסק מחר. יותר מידי גופים בעלי כוח פוליטי תלויים בתקציב זה אשר מספק "בייס" פוליטי לכמה מפלגות בימין ובשמאל. כמו כן, עדיין ישנם מצבים בהם יתרונות הפעלת הגרעין עולים על החסרונות ויש יתרון באפשרות קיומה של אופציית הגרעין. אך גם במצב זה ישנם כמה דגשים שיכולים לשפר את המצב ויש לפעול כדי להכניס אותם אל תוך הגדרות התקצוב השונות.
ראשית יש להקפיד על תמיכה שוויונית בגופים השונים ולאחד את כלל תקנות התמיכה לכדי תקנה ארצית אחת. יש להוריד את הקריטריון שמאפשר תמיכה בגרעין אחד בלבד בכל ישוב קטן או בינוני, על מנת למנוע מונופול ולעודד גרעינים חדשים לבקש תמיכה. יש להקטין את משקל תנאי התמיכה בהתאם לאחוז תושבי החוץ בגרעין – מצב שחוסם קבלת תמיכה מגרעיני בני מקום שנוסדו על בסיס קהילות קיימות. יש להקטין את מרכיב קריטריון התמיכה בהתאם לגודל הגרעין ולהוריד את מספר האנשים המינימלי לצורך רישום גרעין, דבר המהווה כיום חסם ליוזמות חדשות, ויש להכניס מרכיב וותק שמסיים את התמיכה לאחר מספר שנים. בנוסף, יש להפחית את משקל שיקול הדעת במתן תמיכה שלא במסגרת העמידה בקריטריונים, דבר שמהווה כר פורה להשפעות פוליטיות, אא"כ יוכנסו מרכיבי ניטור ופיקוח כפי שמובא להלן.
התמיכה חייבת להתמקד רק בפעילות קהילתית התנדבותית ולא בדיור או בהתיישבות כשלעצמה. יש להקטין את התמיכה בעצם התיישבות הגרעין ובפעילות פנים-גרעינית תוך הגדלת התמיכה בפעילות לטובת כלל תושבי העיר. כמו כן, לא תינתן תמיכה הקשורה לביצוע פעילות חינוכית פורמלית באופן שיוצר תעדוף בין בתי הספר השונים בעיר.
הקפדה על שמירת צביונם של מוסדות החינוך והתרבות – חשוב לתת את הדעת על כך שמספרם של חברי גרעין בוועדות עירוניות שונות, כמו ועד הורים, ועד שכונה וכדומה, אינו גדול ממספרם של תושבי המקום באופן יחסי. למרות שהרתמות חברי הגרעין היא התנדבותית ומבורכת, יש לוודא הגבלת ייצוג ייתר וסמכות חברי גרעינים לקבלת החלטות בתחומים ציבוריים-עירוניים. בביקורים וסיורים של קובעי מדיניות בערים, יוקפד על ייצוג שוויוני של כלל התושבים במקום ויוקפד כי לא יהיה ייצוג יתר לחברי הגרעינים.
בחלק מהמקרים נעשה שימוש במנגנוני קבלה וסינון למוסדות חינוך, באופן שמדיר אוכלוסיות שונות בעיר ואף יוצר פערים חברתיים. ראוי לאכוף מדיניות שתקדם שוויון ותגביל אפשרות להקמת מנגנוני קבלה גלויים וסמויים, כמו תקנונים מדירים, תשלומי הורים שאינם מותאמים לאוכלוסייה המקומית, שיטות רישום שאינן אוטומטיות ועוד. הדבר מחייב תשומת לב, הן כאשר חברי גרעין משתלבים בתוך מוסד לימודי קיים, והן כאשר חלק מהם פועל להקמת מוסד לימודי חדש.
לבסוף, המרכיב החשוב ביותר, אך גם המורכב ביותר, הוא מדידה, ניטור ופיקוח אחר תוצאות הפעילות.
נכון להיום, לא נקבעו מדדי הצלחה לפעילות גרעינים וכך גם לא נבדקה המידה בה התקציב הממשלתי משיג את מטרותיו. כך למשל ניתן למדוד הגירה חיובית ושלילית של אוכלוסייה צעירה ליישוב. ניתן למדוד את התרחבותם או צמצומם של פערים חברתיים בין בתי הספר על פי מדדים סוציו אקונומיים, שילוב תלמידים בעלי צרכים וכדומה. יש ליצור פיקוח ואכיפה על סוגיות של מעורבות פוליטית, אתיקה ופעילות חוקית לאור מקרים בהם תשתית הגרעין שימשה בפועל כ"מוצב" עבור מפלגה פוליטית. וכמובן יש ליצור מוקד פניות ארצי לתלונות על פעילות גרעין, כפי שקיים בפעילויות ממשלתיות רגילות. מנגנונים אלה קריטיים במיוחד אם אכן הולכים להכניס גרעינים חדשים למערכת, גרעינים שעדיין לא הספיקו ללמוד מה הטעויות שגרעינים ותיקים כבר למדו שלא לעשות.
תיקון תקנות התמיכה ויצירת מערכת בקרה שתסנן פעילות של גרעינים הפועלים בצורה מזיקה, תביא דווקא לחיזוק עולם העשייה של הגרעינים. הראשונים שצריכים להוביל זאת, ולקחת אחריות גם על אנשי גרעין שעושים נזק, הם ארגוני הגג של הגרעינים שמובילים את הגרעינים בישראל. זה לא יהיה קל, אך זהו צעד נחוץ לטובת יהדותה של המדינה, לטובת החינוך הממלכתי דתי, ובסוף, לטובת המשך מפעל הגרעינים בישראל.
*שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה
