מטרת הפעילות
- לחשוף את המשתתפים למצוקת עובדי הקבלן בישראל.
- לחבר רגשית לקושי ולסבל שלהם.
- לפתח מודעות לעוול שמתרחש סביבנו ולהצמיח תחושת אחריות חברתית.
- לברר כיצד כל אחד יכול לתרום לשיפור המצב ולעודד לעשייה בנושא.
מהלך הפעילות
חלק 1- פתיחה- חשיפה לנושא (10 דק')
חלק 2- תרגיל בקבוצות קטנות (10 דק')
חלק 3- דיון קבוצתי (10 דק')
סיכום- איך זה קשור אלי? (10 דק')
ציוד
- 16 פתקים- נכון/לא נכון + תשובון למנחה (נספח)
- סלוטייפ
- 2 כרטיסי דמויות (נספח)
חלק 1
נכון/לא נכון
כל משתתף יקבל פתק ובו משפט הקשור לעובדי קבלן. על המשתתף להקריא את הכתוב בפתק ולהחליט האם מדובר במשפט נכון או לא נכון.
על הלוח יכתוב המנחה "אמת" ו-"שקר". המשתתף יתלה את הפתק בטור הנכון לדעתו (המנחה יתקן אם תהיה טעות).
לפתקים והתשובות- ראה נספחים
אחרי שכל הפתקים תלויים על הלוח:
הקדמה פרונטלית
מרבית האנשים העניים בישראל הם אנשים עובדים. אחוז ניכר מהם הם עובדי חברות קבלן. ההערכות מדברות על כ-200,000 עובדי קבלן במדינת ישראל. אלו עובדים שיוצאים יום יום לעבוד ועדיין לא מצליחים לפרנס את המשפחה שלהם בכבוד. הם אינם מקבלים שכר מינימום , שעות נוספות, פנסיה והחזרי נסיעות, חגים והבראה. הם יכלו לחיות מקצבאות, אך הם בחרו לעבוד ולקחת אחריות על גורלם. הם עובדים קשה, ובכל זאת אינם מצליחים לחיות בכבוד. מדוע זה קורה?
הרעיון העומד בבסיסן של חברות הקבלן הוא שהן מספקות שירותים ולא עובדים. מזמין העבודה משלם עבור שירותים שהוא מקבל ולא על פי העובדים. משמעות הדבר היא שאדם אינו מועסק ישירות על ידי המעסיק הנהנה משירותיו, והחישוב הכלכלי נערך לגבי קניית "שירותים" ולא בהתאם למספר שעות העבודה. כתוצאה מכך,ישנה רמיסה בוטה ועקבית של זכויות עובדי הקבלן. מזמין השירותים כלל לא מתעניין על ידי מי בוצעה העבודה שהזמין ובמשמעויות החברתיות והמוסריות של העבודה שהוא הזמין. מבחינת מזמין השירות הוא יודע ששילם מכספו עבור השירותים ומכיוון שהוא אינו המעסיק של העובדים, הוא אינו רואה עצמו כאחראי על זכויותיהם, אלא רק על טיבה ואיכותה של העבודה אותה הזמין. במציאות הישראלית, בוחרים קבלנים רבים לחסוך עלויות ולמקסם רווחים על חשבונם של עובדיהם ואילו מזמין השירותים כלל לא מתעניין בדרך בה חסך הקבלן עלויות (ובכך שזו גם הסיבה להצעת המכרז הזולה שקיבל). מציאות זו של ניצול על ידי המעסיק הישיר מחד, ושתיקה של מזמין השירות מאידך, הם שמאפשרים את המשך העושק של עובדי הקבלן.
תחום העבודה העיקרי בו מועסקים עובדי קבלן הוא בתחום שירותי הניקיון והאבטחה.
חלק 2
תרגיל בקבוצות קטנות
מתחלקים לשלישיות. כל קבוצה תקבל כרטיס- מקרה המתאר סיפור אמיתי של עובד קבלן. על הקבוצה לקרוא את הסיפור ולענות על השאלות לדיון המופיעות בכרטיס. (לכרטיסים ראה נספחים)
המטרה: לצייר תמונה מוחשית של מצבם של עובדי הקבלן ולקרב את הנושא ללב; לאפשר למשתתפים לראות את העולם דרך עיניהם של העובדים ובני משפחותיהם, לחוש את האין- מוצא, חוסר האונים, העדר היכולת לשנות, הייאוש.
חשוב להדגיש: ברוב המקרים אין באמת פתרון לטובת העובד, והוא נאלץ להשלים עם המציאות הקשה.
חלק 3
מתכנסים במליאה לדיון קבוצתי.
שאלות לדיון
אחרי שקראתם את הסיפורים- איך לדעתכם מרגיש אדם שאלו הם חייו?
איך אנחנו מרגישים כשאנו מתוודעים אל המציאות הזו?
מהי התמונה המצטברת העולה מהמקרים שנחשפנו אליהם?
מהם הקשיים בפניהם ניצבים עובדי הקבלן?
מהם הסיכויים שלהם מול המערכת?
במי הם יכולים להיעזר?
על אף שלכאורה הכתובת לפתרון הבעיות הוא המעסיק- מהו תפקיד החברה בסיפור?
סיכום
הרמב"ם למד מן המקרא על שוויון ברמת החיים היסודית של העבד ושל האדון:
"כל עבד עברי… חייב האדון להשוותן אליו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור, שנאמר: "כי טוב לו עמך" – שלא תהיה אתה אוכל פת נקיה, והוא אוכל פת קיבר [=שחורה, רעה]. אתה שותה יין ישן, והוא שותה יין חדש. אתה ישן על גבי מוכין [=מצע רך], והוא ישן על גבי התבן. אתה דר בכרך, והוא דר בכפר, או אתה בכפר והוא בכרך… מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו. וחייב לנהוג בו נהג אחווה".
(משנה תורה הלכות עבדים פרק א הלכה ט)
(לעותק הדפסה ראה נספחים)
ביחסי עובד- מעביד קל מאד למעסיק להתפתות ולנצל לרעה את הכוח שלו. מסתבר שהפיתוי לרמוס את זכויות העובד גדול מאד, כפי שיעידו מאות אלפי עובדי הקבלן המנוצלים.
התפיסה היהודית מציבה רף גבוה מאד בנושא תנאי העסקה הוגנים ודורשת מהמעביד להתייחס בכבוד רב ובשוויוניות כלפי העובד שלו. החובה הזו מופנית לא כלפי המערכת, המדינה, החוק, אלא כלפי המעסיק עצמו, האדם הפרטי שבאחריותו נמצאים כל העובדים והוא מופקד על שלומם.
בימים אלו אמורה לעלות לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק אשר מטרתה היא להחיל את האחריות על עובדי הקבלן גם על מזמיני השירות. כלומר, האחריות לכך שהעובד יקבל את זכויותיו, אינה רק של העובד או המעסיק, אלא גם של מזמין השירות עצמו, מי שבא במגע יומיומי עם העובד ונהנה מפרי עבודתו. מציאות זו, בה גם מזמין השירות עלול להיתבע על הפרת זכויות, תגרום לפיקוח הדוק יותר של מזמין השירות, ולבקרה מתמדת אודות זכויותיו של העובד, ומתוך כך מצבו של העובד החלש ישתפר. מניסיוננו אנו יודעים כי בכל מקום בו התערב מזמין השירות (לדוגמא, מנהל בית הספר) השתנו תנאיו של העובד.
איך כל זה נוגע אלינו?
אנחנו אמנם לא מעסיקים עובדים (כשנגדל ונהיה מעסיקים נעשה זאת בצורה ראויה והוגנת!) אולם יש לנו היכולת להשפיע במעגלים הקרובים אלינו.
כתלמידים בבית הספר וכנאמני תעסוקה יש לנו את היכולת והאחריות להשפיע על גורלם של עובדי הקבלן המועסקים בבית ספרנו (עובדי הניקיון והמאבטחים).
זוהי החובה שלנו, כמי שנהנים מהשירות וגם רואים את העוול, לדאוג להם.
(למידע נוסף על פרויקט נאמני תעסוקה של עמותת 'במעגלי צדק' ראה נספחים).
לדוגמא- נאמני התעסוקה בביה"ס שליד האוניברסיטה
כאן תיכנס תמונה————— קובץ מצורף – צריך להשתיל פנימה
אפיק נוסף וחשוב לעשייה
לקראת הקריאה השנייה והשלישית להצעת החוק "אחריות מזמין השירות" חשוב להשפיע על חברי הכנסת שיצביעו בעד החוק. כתבו מייל לחברי הכנסת והביעו את עמדתכם. רק לחץ ציבורי על חברי הכנסת יגרום להם להגיע להצבעה ולהצביע בעד.
בתחילת דרכה זכתה הצעת החוק הזו בתמיכת הממשלה, אך כעת מסתמן שהממשלה תתנגד. לפיכך – אנו קוראים לכם לסייע לנו לקדם הצעת חוק חשובה זו ע"י משלוח מיילים לשניים-שלושה ח"כים לפחות (עדיף מקדימה, ש"ס, גיל והעבודה – החברים כולם בקואליציה) בהם תכתבו כי אתם עדים לתופעת העושק של עובדי קבלן, ומצפים מחבר הכנסת להצביע בעד "הצעת חוק אחריות מזמין לזכויות העובדים של קבלן שירותים" שתעלה בזמן הקרוב להצבעה.
לרשימת המיילים של חברי הכנסת ראה נספחים
לסיום– קטע הקראה- כוכב הים (נספח)
המסר: אני לא יכול כפרט להציל לבדי את כל עובדי הקבלן, אולם ביכולתי לשנות את חייו של עובד הניקיון או המאבטח בבית הספר שלי
נספחים
פתקים: נכון/לא נכון
למנחה: התשובות
נכון
- במדינת ישראל יש כיום למעלה מ- 250 אלף עובדי קבלן וחברות כוח אדם
- עובדי קבלן אמורים להרוויח את שכר המינימום אך בפועל רבים מהם אינם מגיעים אפילו לשכר המינימום.
- שכר המינימום בישראל הוא 19 ₪ לשעה.
- 58% מהעובדים השכירים העניים עובדים במשרה מלאה
- בכל המדינה כולה ישנם 22 פקחים האמונים על אכיפת דיני העבודה של מאות אלפי עובדים.
- עובדי קבלן מועסקים כעובדים זמניים, ללא חוזה וללא תנאים סוציאליים כגון פנסיה, ימי מחלה, חופשות וכד'.
- כ-30% מהשכירים בישראל חשופים כיום להעסקה פוגענית על היבטיה השונים
- בחוק ההסדרים ל-2004 ישנו סעיף שמאפשר לממשלה להתקשר בחוזים עם חברות המפרות את חוק שכר מינימום.
- ב-1989 21% מן העניים היו שכירים. בשנת 2006 עלה שיעורם ל 36.7%
- בשנת 2006 הועבר "חוק ביטול חברות כוח אדם" המחייב את הממשלה לצמצם בהדרגה את השימוש שלה בחברות כוח אדם, עד לביטולה המוחלט של צורת העסקה זו במשרדי הממשלה.
לא נכון
- בשנה שעברה חוקקה הכנסת חוק להגנת עובדי הקבלן, המבטיח שמירה על זכויות העובדים באמצעות קנסות כבדים של עד 100,000 ₪ לקבלנים שיפגעו בזכויות עובדיהם.
- במשרדי ממשלה זוכים עובדי הקבלן (מנקים ומאבטחים) לכל התנאים הסוציאליים, מאחר ומדובר באנשים המועסקים על ידי המדינה.
- חברות כוח אדם מחויבות על-פי חוק לספק לעובדיהם פנסיה, ביטוח משלים, ביטוח רפואי, ימי מחלה וימי חופשה.
- בשנת 2007 הקימה הממשלה ועדת פיקוח על זכויותיהם של העובדים, שנועדה לוודא כי חוקי ההעסקה ההוגנת נאכפים וכי זכויותיהם של העובדים אינן נפגעות.
- דו"ח מבקר המדינה לשנת 2006 מצא כי כמעט ואין פער בין החקיקה בנושא העסקה הוגנת לבין מימושה בפועל.
- מרבית מעובדי הקבלן מודעים לזכויותיהם כעובדים, לפיכך כאשר זכויותיהם מופרות, הם יכולים לנקוט באמצעים המתאימים לשיפור מצבם.
כרטיסי דמויות:
למנחה: ישנם 2 כרטיסי דמויות. כל שלישיה תקבל את אחד מהשניים.
|
חומר רקע על עובדי קבלן
מי הם עובדי הקבלן?
כל אחד מאיתנו פוגש אותם כמעט כל יום, אין אחד מאיתנו אשר לא נהנה משירותיהם ובכל זאת מעטים מאיתנו יודעים מי הם, מה שמם או כמה הם מרוויחים.
עבור חלקנו אלו קלישאות חסרות ערך אך עבור המנקים והמאבטחים זו מציאות חיים. שכר מינימום , שעות נוספות, פנסיה והחזרי נסיעות עבור רבים מאותם עובדים קיימים רק בתיאוריה. הם יכלו לחיות מקצבאות, אך הם בחרו לעבוד ולקחת אחריות על גורלם. הם עובדים קשה, ובכל זאת רבים מהם בתנאים שמקשים לחיות בכבוד. זו אינה גזירת גורל, אלא מציאות שהיא תוצר מודע להתנהגות שלנו כחברה, הצטרפו אלינו לשנות.
הרעיון העומד בבסיסן של חברות הקבלן הוא שהם מספקים שירותים ולא מספקים עובדים. מזמין העבודה משלם עבור שירותים שהוא מקבל ולא על פי עובדים. משמעות הדבר היא שאדם אינו מועסק ישירות על ידי המעסיק הנהנה משירותיו והחישוב נערך לגבי קניית "שירותים" ולא בהתאם למספר שעות העבודה. כתוצאה מכך,ישנה רמיסה בוטה ועקבית של זכויות עובדי הקבלן. מזמין השירותים כלל לא מתעניין על ידי מי בוצעה העבודה שהזמין ובמשמעויות החברתיות והמוסריות של העבודה שהוא הזמין. מבחינת מזמין השירות הוא יודע ששילם מכספו עבור השירותים ומכיוון שהוא אינו המעסיק של העובדים, הוא אינו רואה עצמו כאחראי על זכויותיהם, אלא רק על טיבה ואיכותה של העבודה אותה הזמין. במציאות הישראלית, בוחרים קבלנים רבים לחסוך עלויות ולמקסם רווחים על חשבונם של עובדיהם ואילו מזמין השירותים כלל לא מתעניין בדרך בה חסך הקבלן עלויות (ובכך שזו גם הסיבה להצעת המכרז הזולה שקיבל). מציאות זו של ניצול מחד ועל ידי המעסיק הישיר ושתיקה מאידך של מזמין השירות הם שמאפשרים את המשך העושק של עובדי הקבלן.
תחום העבודה העיקרי בו מועסקים עובדי קבלן הוא בתחום שירותי הניקיון והאבטחה.
מספר העובדים דרך חברות קבלניות אינו ידוע ואין נתונים מדויקים, אך ההערכה היא שמספרם גדול אף יותר ממספרם של עובדי כוח אדם (100,000).
אם כל כך רע לעובדי הקבלן, אז מדוע הם לא מתלוננים? מדוע העובד שאינו מקבל את תנאיו לא דואג לעצמו?
הפתגם הידוע אומר טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ, וזו בדיוק המציאות של אותם עובדי קבלן. עובדים אלו מעדיפים להישאר בעבודה הנוכחית על אף מגרעותיה הרבות, מאשר להיות מפוטרים ולהישאר ללא עבודה כלל. עובד קבלן יודע כי ברגע שיתלונן על תנאיו, או יערער על סמכות מעבידו, ימצא את דרכו החוצה. להבדיל מרבים מאתנו אשר צוברים חסכונות במשך השנים, ועל כן יכולים להרשות לעצמם זמן הסתגלות ארוך עד מציאת עבודה טובה יותר, עובד הקבלן חי בדרך כלל רק מהמשכורת אותה הוא מקבל ולא עומדים לרשותו חסכונות. אם העובד יפוטר הרי שהוא יצבור לעצמו חובות, ריביות וכו'. עובד הקבלן אשר אמור לפרנס את משפחתו ממשכורת מינימום, כלומר 3300 ₪, לא יכול להרשות לעצמו להפסיד ימי עבודה, גם לא אם הוא חולה. הוא יודע שאם יפסיד ימי עבודה הוא לא יצליח לסיים את החודש במצב פיננסי סביר.
עובדי הקבלן תלויים באופן מוחלט בעבודתם, גם אם היא מורכבת ממעשי ניצול ועושק.
מעבר לכך, עובדים רבים אינם מודעים כלל לזכויותיהם. הם בעלי אוריינות נמוכה, ומעסיקם מנצל את תמימותם. גם לחברה הכללית חדר המיתוס שעובדי קבלן הם עובדים זמניים, שלא זכאים למלוא הזכויות, ולכן ישנה חשיבות רבה, לעורר את תשומת הלב, שהתופעה שהחלה מעובדים זמניים, כבר מזמן הפכה להיות תופעה של עובדים קבועים בתנאים של עובדים זמניים.
עובדי הקבלן מעצם טבע עבודתם אינם יכולים להתאגד, וכך לצבור כוח מהיותם קבוצה, או אפילו לזכות בתמיכה נפשית. כל עובד, ובעצם כל אדם זקוק לחברה. נסו להיכנס ליום עבודתו של מאבטח או מנקה. העובדים הללו, מגיעים למקום עבודה בו הם מספקים שירות, אך הם אינם חלק מהצוות באותו מקום, הם בודדים במקום עבודתם ומעט מאד אנשים מתייחסים אליהם. המנקים והמאבטחים האחרים שעובדים באותה חברה, עובדים במקומות אחרים, וכך מתקשים העובדים ליצור קשר עם המקבילים להם במקומות אחרים.
משיחות רבות שערכנו עם עובדי קבלן, הם מציינים כי מעבר לשכר הנמוך, ולכך שהם אינם מקבלים את הזכויות, רבים מהם חשים זלזול מצד האוכלוסייה מקבלת השירות. רבים מאתנו מרשים לעצמנו ללכלך את המקומות בהם אנו מסתובבים בידיעה שיש חברת ניקיון שתנקה אחרינו. רבים מאתנו כועסים על המאבטח אשר כל חטאו הוא בכך שעיכב אותנו בשעה שבדק את התיקים של אלו שלפנינו בתור. רבים מהעובדים, ציינו את התחושה שהם אינם קיימים כבני אדם עבור מקבלי השירות, אלא כפונקציה בלבד. פונקציה של ניקיון או אבטחה. לטענתם, למנהל ולעובדי המקום, לא משנה מי ימלא את הפונקציה שלהם אלא רק שהיא תתמלא. מכך נובע היחס כלפיהם, יחס של נותני שירות מתחלפים וזאת למרות שרובם הגדול מציין שהם עובדים באותו מקום במשך תקופה ארוכה, ומזהים לעיתים אף בשמות ובפרצופים את הציבור שנהנה משירותיהם.
אז מדוע העובד לא תובע את המעביד?
ההליך של בית המשפט גורר זמן והתעסקות בבירוקרטיה ואת כל אלה אין לאדם שעובד למעלה מעשר שעות ביום בניקיון. כמו כן, העובד חי תחת איום שאם הוא יתלונן הוא יפוטר, ולכן הוא מעדיף להישאר במצבו הנוכחי.
בנוסף יש לזכור, שכמעט בכל המקומות שנבדקו עד כה, התגלה כי מהמקום של מזמין השירות, אף אחד לא טרח לשאול את העובד האם הוא מקבל את הזכויות המגיעות לו, מה שממחיש לעובד כי הוא בודד במערכה.
אז איך כל זה קשור אלינו?
עוול זה, של ניצול עובדי הקבלן הוא עוול המתרחש קרוב אלינו ואנו שותפים בו במידה רבה. איננו שותפים בו במודע ומתוך זדון, אך אין בעובדה זו מכדי לשחרר אותנו מהאחריות המוסרית לתיקון עוול זה.
כמעט בכל מקום מצויים אותם עובדי קבלן. אנו מבלים, מממנים ומפרנסים מדי יום עסקים אשר נהנים משירותים של עובדים מנוצלים. אנו עצמנו נהנים משירותים של עובדים מנוצלים.
לאחרונה התחלנו בפעילות ספציפית בדגש על מוסדות חינוך. האיש הרע בסיפור הוא לאו דווקא המנהל שהזמין את השירות, אלא נותן השירות שעושק את עובדיו. אך אנו כמי שנהנים מהשירות מחויבים לעשות ככל שביכולתנו על מנת שהשירות לא יינתן בחטא.
מנהל בית ספר אשר חתם על המכרז הזול ביותר עשה כפי שמצופה מעובד ציבור לעשות. אך תפקידנו היום הוא להרים את הראש, ולבדוק גם מדוע המכרז היה כל כך זול. תפקידנו הוא לבוא ולהתריע שההפרטה של האחריות לניקיון ולאבטחה גררה בעקבותיה גם הפרטה של הדאגה לזכויות. מותר למנהל בית ספר לא לדאוג לניקיון, אך אסור לו לא לדאוג למנקים.
דווקא בית ספר אשר אמור להיות מקום חינוכי לא יכול להרשות לעצמו להיות שותף בעוולות. דווקא בית ספר אשר מחנך לשמירת החוק, ולכבוד האדם, אסור לו לאפשר מצב בו המאבטח בכניסה לבית הספר אינו מקבל את הזכויות המגיעות לו על פי חוק.
יש לחזור ולהדגיש, לא מדובר על אנשים שלאחר המאבק הולכים להיות עשירים, אלא על אנשים עובדים, שגם אם יקבלו את כל הכסף שמגיע להם עדיין יצטרכו לעבוד קשה מאד, וגם אז הם ירוויחו את שכר המינימום שהוא קצת מעל 19₪ לשעה.
מבחנו של איש הצדק הוא לא במלחמה על זכויותיו שלו, אלא על זכויותיו של האחר. רק אם התלמידים יחליטו להלחם בתופעה זו , יש לכך סיכוי להצליח. הסרת האחריות מאתנו היא זו שנותנת לרע לנצח. על מנת ששיטה זו תמשיך, מספיק להגיד שאני לא אחראי על העוול, אלא רק תלמיד בבית הספר. רק אם נדע לקחת אחריות, גם אם אחרים סביבנו אינם עושים זאת, יש סיכוי לנצח במאבק זה.
עלינו להתחיל לפתח מודעות של צדק, עלינו להתעסק בצדק לצד הצדקה. זה יפה לתרום כסף וזמן עבור הנזקקים, אך יש לפעול למצב בו יהיו פחות נזקקים.
אם נדע להיאבק על זכויותיהם של אותם עובדים, יתכן והם כבר לא יזדקקו לתרומות שאנו כל כך אוהבים לתת. הדרגה הגבוה ביותר של הצדקה היא עשיית שותפות עם הנזקק, ובמאבק זה, כשאנו נלחמים על זכויותיו יש משום עשיית שותפות. שהרי מטרת הזכויות היא שהעובד יעמוד על שתי רגליו בזכות עצמו.
לעיתים נוח מאד להתעסק דווקא בצדקה. דווקא בנתינה הלא מחייבת. אך עלינו לדעת שאם ברצוננו ליצור טיפול אמיתי ומתמשך עלינו להתחיל ולעסוק בצדק. הצדק להבדיל מהצדקה הוא קשה, הוא מחייב בירור וליבון, ולעיתים בליבון זה, כמו במקרה שלנו אנו מגלים שדווקא אנחנו לא בסדר, ושעלינו להכניס את היד לכיס ולשלם יותר לעובדים. לעיתים הצדק שאנו עובדים עבורו כל כך קשה, לא מזכה אותנו בשום הערכה או תחושה טובה כמו נתינת הצדקה. שהרי אם אני עוזר לאחר בנתינת צדקה, אני מרגיש טוב עם עצמי וגם החברה מעריכה אותי, אך ראוי שנבחן נקודה זו גם מהזווית ההפוכה. מה יעדיף מקבל העזרה. האם כל כך כיף לו לקבל עזרה?! האם לא היה מעדיף שננהל מאבק על מנת שהוא יוכל להסתדר בכוחות עצמו? אלו אינן רק שאלות רטוריות, אלא שאלות שעומדות בבסיסו של המאבק. עלינו להפנים את הצורך במאבק על צדק, במאבק על הטיפול שיקדם את הפתרון של הבעיה, ולא בנתינת משככי כאבים זמניים, אשר נותנים מענה נקודתי בלבד.
פרויקט נאמני תעסוקה תשס"ח
בבתי הספר בהם אנו לומדים, עובדים ומתפרנסים אלפי עובדי קבלן. עובדי הקבלן הם אותם אנשים אשר שומרים עלינו ומנקים אחרינו. הם אלו ההופכים את בית ספרנו למקום ראוי ובטוח. הם אנשים עובדים שבחרו לקחת אחריות על חייהם ולהתפרנס בכבוד. לצערנו, החברה מנצלת את מעמדם החלש, את חוסר המודעות ואת תלותם בעבודה כך שעובדים אלו אינם מקבלים את המגיע להם. מעבר לקיר הכיתה בה אנו לומדים ומתחנכים לערכי הצדק והמוסר, כבוד האדם ושמירת החוק, נעשקים עובדים ומנוצלים. נוצרה תופעה חדשה של עבדים מודרניים וכולנו שותפים לה. עמותת מעגלי צדק שמה לה למטרה לשנות תופעה עצובה זו, והקימה את פרוייקט "נאמני תעסוקה".
פרוייקט נאמני תעסוקה בנוי מנציגים מבתי הספר התיכוניים, אשר מובילים בבית ספרם את המאבק לשיפור מצב ההעסקה של עובדי הקבלן ולהעלאת המודעות לנושא בקרב התלמידים והנהלת בית הספר. קבוצת הנאמנים הינה בעצם קבוצת שגרירים חברתיים, הפועלים למען זכויות עובדי הקבלן והעוולות החברתיות.
הקבוצה נפגשת אחת לחודש לערב פעילות והעשרה בתחום עובדי הקבלן בפרט ובנושאים השונים הקשורים לצדק חברתי ככלל.
הנאמנים מובילים פרוייקטים משותפים במקביל בכל בתי הספר.
יוזמי הפרוייקט הם בני נוער והם אלו שמנהלים ומובילים אותו.
הפרוייקט פועל מזה שנה שנייה.
חזון הפרוייקט:
יצירת קבוצה של שגרירים ערכיים הפועלים במוסדות חינוך למען יצירת חברה צודקת המגיבים לעוולות חברתיות. פרויקט הדגל הינו מאבק על זכויותיהם של עובדי הקבלן במוסדות החינוך ובכלל. ערכי העל המלווים את המאבק הינם החזרת פניהם של האנשים השקופים ויצירת מצב בו בחברתנו אין את המשוואה של עושקים- נעשקים, מתוך תפיסה יהודית חברתית.
לפרטים נוספים: www.kablan.org.il (אתר פרוייקט "נאמני תעסוקה")
סטודנטים נגד ניצול עובדים
גם במשרדי הממשלה מופרות זכויות עובדי הניקיון
מאת רותי סיני
במשך ארבעה חודשים עשתה קבוצת סטודנטים למשפטים מהאוניברסיטה העברית עבודת בילוש במטרה לתעד את תנאי ההעסקה של עובדי קבלן, שמנקים את משרדי הממשלה והרשויות הציבוריות בירושלים. לחלק מהמבנים לא הורשו להיכנס; באחרים שיתפו המאבטחים פעולה והכניסו אותם, אולי מתוך סולידריות מעמדית. היו מנקים שחששו לדבר; אחרים הסכימו, אבל חזרו בהם. בסופו של דבר התוצאה בכל המוסדות היתה זהה. "בכל 17 משרדי הממשלה והרשויות שבהם ביקרו הסטודנטים הם לא מצאו עובד אחד שמקבל את השכר והתנאים המגיעים לו על פי חוק", אומר עו"ד אבישי בניש, מנהל הקליניקה לרווחה תעסוקתית בפקולטה למשפטים, שהנחה את הפרויקט. ממצאי הפרויקט יוצגו מחר ביום עיון שתערוך האוניברסיטה העברית על אחריות המדינה כלפי עובדי קבלן.
הסטודנטים הצליחו לבצע ראיונות מפורטים עם כ-50 עובדי ניקיון ושוחחו שיחות קצרות עם עשרות אחרים. "זה לא מחקר אמפירי, אבל בכל מקום שזרקנו אבן מצאנו הפרות נרחבות של זכויות עובדים", אומר בניש. כך, למשל, בבית הדין לעבודה בירושלים ובבית משפט השלום בבירה נמצא שעובדי קבלן לא קיבלו גמול שעות נוספות, תשלום בעבור ימי חופשה וחג, תשלום בעבור ימי מחלה, דמי הבראה או הפרשות לקרן פנסיה.
מדובר לא רק בהפרת חוקי עבודה אלא גם בסתירה של הוראות החשב הכללי במשרד האוצר, שלפיהן קבלני ניקיון מתחייבים בחוזה עם משרדי הממשלה להעסיק את עובדיהם לפי החוק. "להבנתנו, על הנהלת בתי המשפט כמעסיקה בפועל, ובמיוחד כגוף ציבורי המחויב לפעול על פי נורמות של הגינות, מוטלת החובה לוודא באופן סביר כי זכויותיהם של עובדים המועסקים בחצריה אינן מופרות", כתבו בשבוע שעבר בניש והסטודנטית נטע בקר למנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון.
לדברי השניים, עובדים שעמם שוחחו הסטודנטים חששו שהגשת תלונה או תביעה למימוש זכויותיהם תביא להתנכלות מצד הקבלן ואף לפיטוריהם. "היו אף עובדים שציינו כי בהיעדר כתובת ברורה להגשת תלונה אנונימית הם עומדים חסרי אונים בשעה שזכויותיהם מקופחות", הם כתבו לאוקון. "אנו פונים אליך בבקשה לבדוק את הנושא ולפעול באופן נמרץ לאכיפת חובות הקבלן על פי חוזה ההתקשרות ועל פי דיני העבודה".
מכתב דומה נשלח למנכ"ל משרד הרווחה, הפרופ' דב גולדברגר, על ידי בניש והסטודנט נועם אבחסרה בנוגע למאבטחים שמועסקים באמצעות קבלן. מטרת הסטודנטים היתה אמנם לבדוק את תנאי ההעסקה של המנקים, אבל כשביקשו להיכנס ולראיין את עובדי ניקיון שאלו אותם חלק מהמאבטחים אם יוכלו לברר טענות נגד החברות שמעסיקות אותם.
במקרה זה נמצא אמנם שרק 22% מהמאבטחים לא קיבלו דמי הבראה – לעומת יותר מ-80% מעובדי הניקיון – אבל הם קופחו ברכיבים אחרים של שכר או הטבות.
מכלל העובדים שרואיינו, 90% דיווחו שאינם מקבלים תשלום כחוק בעבור שעות נוספות ואין מפרישים בעבורם לקרן פנסיה, 85% לא קיבלו תשלום בעבור חופשה שנתית ו-100% לא קיבלו תשלום בעבור ימי מחלה וחגים. הסטודנטים מעריכים שמדובר בהפרות שגורמות לכל עובד הפסדים של אלפי שקלים בשנה. "עובדי הניקיון שייכים לקבוצות אוכלוסייה חלשות יותר וההפרות כלפיהם חמורות יותר", אומר הסטודנט זיו כהן.
בבדיקה נמצא ש-52% מהעובדים הם עולים חדשים, 25% הם ערבים והיתר צברים. הסטודנטים מצאו עוד שרוב העובדים לא מודעים לזכויותיהם ולא מבינים את תלושי השכר שהם מקבלים. חלקם היו משוכנעים שהם לא אמורים לקבל תוספת שכר בעבור שעות נוספות, למשל. "זו לא עבודה משרדית", הסבירו כמה מהם. אחרים אמרו לסטודנטים שבחברות קבלן לא צריך להפריש לקרן פנסיה של העובדים.
"פגשנו אנשים שקופים, אפילו המאבטחים לא הכירו אותם", אומרת בקר. "חלק מהם שמחו שסוף סוף מישהו שם לב אליהם ושואל אותם על העבודה שלהם, אבל רובם לא האמינו שיצא משהו מהשאלות שלנו למרות שניסינו לשכנע שחשוב לידע את הציבור על הפרת הזכויות שלהם".
לדברי בקר, מהשיחות עם העובדים עולה שהם מחלקים את העולם לשניים – המנצחים והמנוצחים – ומתייחסים בכניעה למצבם. גישה זו התבררה לה ביתר שאת כשהתחזתה לעובדת ניקיון לשעות אחדות והועסקה בניקיון בתחנת הרכבת החדשה בירושלים. כמעט כל העובדים שעמם שוחחו הסטודנטים אמרו שאף פעם לא נשאלו על תנאי העסקתם על ידי גורמים רשמיים במשרדי הממשלה שאותם הם מנקים. רק במשרד אחד לקח על עצמו עובד בכיר לבדוק תלושי שכר של עובדי קבלן בצורה מדגמית והעובדים דיווחו שהקפדה זו נשאה פירות.
התיעוד של הסטודנטים ידוע כ"ווצ'ינג", פעילות מקובלת בתחום זכויות האדם שמוכרת בישראל מפעילות המתנדבים במחסומי צה"ל בשטחים, שם הם מתעדים הפרת זכויות של פלשתינאים. תיעוד וחשיפת פגיעה בעובדים החלו בתחילת המאה שעברה אבל רק באחרונה החליטו גופים, כמו הקליניקות המשפטיות, לעשות שימוש מחודש בשיטה זו כדי לברר את
היקף התופעה של העסקה פוגענית בישראל.
"במצב מתוקן המדינה, כמעסיקה בפועל וכמי שאחראית לאכיפת חוקי העבודה, היא שהיתה אמורה לשמור על זכויות עובדי קבלן בחצרותיה ובכלל", אומר בניש. "אבל במקום להוות דוגמה להעסקה הוגנת עולה חשש שהמדינה נותנת יד להעסקה פוגענית בכך שהיא עוצמת עיניים למה שמתרחש מתחת לאפה".
