"יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם…" (תהילים ק"ד ל"ה). פרשת זכור תשפ'ד

יפה עשו אנשי הקבינט שקבעו בשבוע שבו קוראים פרשת זכור את מועד יום הזיכרון לזכר המאורעות הנוראים שהתקיימו בשמחת (!) תורה שעברה. שהרי בתורת כהנים בחוקותי נאמר: "… זכור את יום השבת לקדשו…". יכול בלבך? כשהוא אומר "שמור", זה שמירת הלב אמורה. הא מה אני מקיים "זכור"? שתהא שונה בפיך… וכן הוא אומר, "זכור את אשר עשה לך עמלק". יכול בלבך? כשהוא אומר, "אל תשכח", הרי שכחת הלב אמורה. מה אני מקיים "זכור"? שתהא שונה בפיך.

וכתב הרמב"ם בספר המצוות קפ"ח-קפ"ט: הוא שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ולשנוא אותנו בכל עת ועת… ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תישכח המצוה ולא תחלוש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן. והוא אמר יתעלה, "זכור את אשר עשה לך עמלק". יכול בלבבך? כשהוא אומר, "לא תשכח", הרי שכחת הלב. הא מה אני מקיים "זכור"? שתהא שנאתו בפיך וגו'. (וראו כלשון הזה במגילה י"ח ע"א.)

והרמב"ם בהלכות מלכים ה' ה' כתב: וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר, "תמחה זכר עמלק". ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים… כדי לעורר איבתו, שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק". מפי השמועה למדנו "זכור" בפה, "לא תשכח" בלב… וכו'.

אך בימינו אנו, על פי הדרך בה חונכנו וגדלנו, קצת קשה לנו לשמוע כי חל עלינו חיוב של שנאה ואיבה תמידית. לא זו בלבד אלא כיצד שונאים את אשר נעשה לפני אלפי שנים, מעשים שנשתכחו מן הלב עם עבור הדורות. אלא שלא בעמלק בן דור המדבר בלבד הכתובים מדברים, אלא באותו עמלק שבכל דור ודור עומד עלינו לכלותינו. שהרי כתב המגן אברהם בשלחן ערוך אורח חיים סי' תרפ"ח: כששומע בפורים פרשת "ויבא עמלק" (שבסוף פרשת בשלח), נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא ידי חובתו, וגו'. וכן כתב הרמ"א שם ב'. (ואף שהקשה עליו המשנה ברורה, שם סעיף קטן ט"ז, אך זוהי שיטתו של המגן אברהם, כפי שניתן לראות בדבריו שבסימן ס"ז סק"א, והבן.)

וכבר עמדו על כך האחרונים שמצוה זו, שהיא לדורות, מכוונת היא לכל מי שמעשיו כמעשה עמלק, "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" (דברים כ"ה י"ח). וכאשר בנים ובנות, ילדים וילדות, זקנים וזקנות, ללא כל נשק בידם,  ולא יראים מדבר, באו אליהם בהרג והרס עד כי דמים לדמים נגעו, הרי זה כמעשה עמלק המחייב לחימה עד חורמה. כלום אפשר לא לשנוא את מי שביקש להשמיד להרוג ולאבד "מנער ועד זקן טף ונשים" (מגילת אסתר ג' י"ג). והרי לא את האנשים אנו שונאים אלא את מעשיהם, ומעשים הדומים להם. ועל כגון זה אמר החכם מכל אדם, "יראת ה' שנאת רע" (משלי ח' י"ג, ועיין פסחים קי"ג ע"ב).

והנה בספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה קפ"ז, נאמר: התחשוב כשיאבד השם יתברך זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו… אינו נוהג [מצוה זו של מחיית עמלק] לדורות, זה לא יאמר. אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שימצא מזרע עמלק מצווה להכריתו, וכו'. אך הסמ"ג (ספר מצוות גדול) מצות לא תעשה רכ"ו כתב: מצוה זו (למחות את זכר עמלק) אינה נוהגת אלא לימות המשיח לאחר כיבוש הארץ, שנאמר, "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך… תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (דברים כ"ה י"ט). ובמנחת חינוך מצוה תר"ד ביאר: שהאידנא אין אנו מצווים בזה. כי כבר עלה סנחריב ובלבל את העולם (ברכות כ"ח ע"א, יומא נ"ד ע"א), וכל דפריש מרובא פריש וגו'. וביתר ביאור כתב הרדב"ז על הסמ"ג שם, שמאחר ובא סנחריב ובלבל את העולם, אין אנו יודעים מי המה זרע עמלק, אלא רק בימות המשיח, אם יודע שישנו מזרע עמלק ומי המה, אז תחול המצוה. אך רשעים הידועים שהם מזרע עמלק אולי אין בימינו, ואולם זכר מעשיו עלה בפנינו בידי ההולכים בדרכיו, ושוב חלה חובה של "צא הלחם בעמלק" (שמות י"ז ט').

ולא זו בלבד אלא שהגמרא במסכת גיטין נ"ז ע"א (וכן הוא בסנהדרין צ"ו ע"ב) מספרת ש: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ואולי בבית מדרשו של ר' עקיבא. (וראו מה שדן במאמר זה ר' ראובן מרגליות, במרגליות הים לסנהדרין שם, עמ' 183 סי' י"ג, ואולם ראו בדקדוקי סופרים שם, הערה 283 שלא הביא שם שום שינוי גרסאות.) ומקשים העולם, כיצד קיבלו אותם? והרי הם מזרע עמלק! אלא דאיתא ברמב"ם, הלכות איסורי ביאה ב' י"ז, (והשוו הלכות מלכים ח' י"א) : "שכשגיירו… הרי הם כישראל", וגו'. ובהלכות סנהדרין סוף פרק י"ח כתב: וזה שהרג דוד לגר העמלקי (שמואל ב' א' ט"ו-ט"ז)…הוראת שעה הייתה, או דין מלוכה וכו'. הרי שהיה עממים ועמלק… אם קיבלו עליהם שבע מצוות, הרי יצאו מכלל שבעה עממים ומכלל עמלק, והרי הם כבני נוח הכשרים… וכו'.

ואכן כתב רבינו בחיי לדברים כ"ח י"ט, על המילים "לא תשכח", וזה לשונו: ואף על פי שפשוטו של מקרא לפי התיבות ש"לא תשכח", בא הרמז בו לפי הטעמים, שיבוא זמן שיישכח. ועל כן תמצא "טרחא" [=טפחה] במילת "לא", ומילת תשכח היא בפני עצמה, ויש דגש באות תי"ו, כלומר: הנה ימים באים שתשכח כשיאבד זכרם מן העולם, הוא שאמר דוד עליו השלום, "האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה" (תהילים ט' ז'). ואז יהיה השם שלם והכיסא שלם, וזהו שכתוב, "וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו" (שם ח'). הוי אומר, עד אז, "מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות י"ג ט"ז). אך לאחר מכן, לאחר ש"האויב תמו חרבות לנצח", יהיו אף מבני בניו של עמלק, יושבים ולומדים תורה בבני ברק. ויהי רצון שנזכה בקרוב לראות את אשר ניבא המלך שלמה באמרו, "ורשעים מארץ יכרתו" (משלי ב' כ"ב). אמכי"ר