מנהיגות חינוכית דתית- מוקד ליווי והשמה

פעם אני רוצה להתמקד בהוראה המעודדת חשיבה מסדר גבוה, ולשם כך נציג כאן את הטקסונומיה של בלום:

בלום קטלג שש רמות של חשיבה כפי שמוצג בתרשים. (יש המציעים להחליף את ההגדרה 'סינתזה' ב'יצירה' ולהציב אותה בראש הפירמידה, כאשר 'הערכה' עוברת למקום השני).

המטרה היא להבין שיש מגוון של רמות חשיבה השונות אחת מחברתה, ואתה כמורה צריך להחליט לאיזו רמה אתה חותר להגיע ובאיזה מינון.

ברור לכולם שידע הוא מאוד חשוב ולכן הוא הבסיס הרחב הממוקם בתחתית הפירמידה. עם זאת, מובן שרצוי למשוך תלמידים לרמות חשיבה גבוהות יותר. לכן בכל שיעור, דף עבודה, מבחן או אפילו כאשר אתה שואל שאלה בכיתה, רצוי שתברר קודם: "לאיזו רמה של חשיבה אני חותר כעת?" ובהמשך לשאול את עצמך: "האם אני מצליח בזה?".

המורה הוא כמו מנצח תזמורת. הוא חייב לכוון כל אחד למקום הנכון, ולהפיק מכל כלי את הצליל המתאים בזמן המתאים.

הדבר הכי חשוב הוא בניית שגרה בשיעור כדי שהכל יזרום. בניית שגרה מצריכה לימוד התנהגויות ופעילויות שיאפשרו שיעור רציף ללא הפרעות. חייבים לזהות את הזמנים הפוטנציאליים של 'בלגן' והשתוללות, וללמוד איך לנהל ולכוון אותם ולהוביל את הכיתה למצב של סדר ולמידה.

אחד מהכלים הכי חיוניים של המורה הוא היחס האישי עם התלמידים. פשוט להתעניין בתלמיד עצמו ולא רק בציונים שלו, ובגישה לא שיפוטית.

למה זה חשוב – הרי כמורה מקצועי אני בעיקר בא ללמד?

כי למעשה המניע החשוב לתלמידים (ולכולנו) הוא יחס אישי. כשאני מסתדר עם מישהו – הדברים זורמים. מחקרים הראו, שכאשר יש לתלמידים יחסים טובים עם המורים, ההתעניינות האקדמית שלהם בשיעור עולה ב-33%, וההפרעות פוחתות ב-75%.

אז איך משיגים את זה? מה צריכים לעשות?

המחקר מציע דרך תלת-שלבית: ביסוס, שימור ושחזור.

בלוג חינוכי של הרב מאיר אקשטיין. בלוג שמדבר על יחסי הורים ומורים ויכול לסייע לקראת ישיבות הורים ומורים.

הרבה מורים מסכימים שלא כיף להיות איש המשמעת וה'שוטר' בכיתה – הרבה יותר נחמד להיות מורה סחבק ואהוב על התלמידים. אבל רוב הזמן התלמידים זקוקים גם למסגרת ברורה, וחוקים בהירים עם השלכות מיידיות וידועות דווקא עשויים לעזור להם.