על רקע חג הישועות. לנאמני תו"ע יש ישועה בדוקה!

 

הנס המדהים של א' .
א' הי"ו (השם המלא שמור אצלנו) הפסיק לעבוד, החל לצמצם בהוצאותיו ועבר לדירה קטנה. כל זאת ע"מ שיוכל לסיים את עבודת הדוקטורט. ימים ולילות ישב מול המחשב בניסיון לסיים את ההשקעה רבת השנים עליה עמל יומם וליל. אלא שמשמיים העמידו לו ניסיון: שלחו אליו את פרופ' קפדני שהודיע לו על סירובו לאשר את העבודה. א' לא ויתר והמשיך לתקן את עבודתו, אלא שכסף כבר לא נותר לו ולמשפחתו. אט אט, המקרר התרוקן וצאצאיו החלו להרגיש בחסרון. עם גבור הניסיון, הפצירה בו אשתו, כי יחדל מהתואר הנכסף, משום שלימודו מוביל לעוני ולפגיעה בשלום הבית. א' לא ויתר, אך חש כיצד מיום ליום, חשקו באקדמיה הולך ופוחת עד כי גמר בליבו, ביום תענית אסתר, להפסיק את תארו. יום זה, שיהפוך מאוחר יותר מאבל ליום טוב, הוא יום הילולת "דעות", בו נשלחים לבתי ישראל אלפי עותקים של כתב העת, יחד עם קריאה לחידוש החברות בנאמני תורה ועבודה. אשתו של א' שכבר אדמו עיניה מבכי ויאוש, ראתה במקרה את הגיליון ואת מעטפת התגוביינא שבתוכו. הכניסה אישתו 180 ₪ אל תוך המעטפה ושמה בתיבה האדומה שמול ביתם.  ואז ארע הנס:

כתבה: להתראות שיקגו, שלום נגב- על הקהילה החדשה בבאר שבע.

שבט תשע"א
מי אמר שהציונות נגמרה?. בשקט בשקט, הרחק מעין התקשורת, זלגו להם יהודים אמריקנים לבירת הנגב, והקימו שם גרעין מעניין. קחו למשל את רווית גרינברג, שגדלה בצפון ניו יורק אבל התאהבה בישראל כבר בילדותה כשהגיעה למספר שנים לארץ במסגרת עבודתו של אביה. לאחר שסיימה לימודים לתואר ראשון בארה"ב היא החליטה, כסטודנטית ציונית פעילה בקמפוס, לעלות ארצה. בארץ היא התגוררה תחילה בירושלים אבל לאחר כשנתיים החליטה שכדי להיות ישראלית היא צריכה לצאת מאזור המרכז. "הרגשתי שלחיות בירושלים עם כל העולים הרבים שיש בה, זה להיות באמריקה שבארץ, ולמרות שיש בזה משהו נוח, רציתי לצאת מהבועה".  

מאמר: הפוליטיקה שבגרעינים התורניים: מסמרים בלי ראש

ראש גרעין תורני, שלא נבחר על ידי הציבור צריך להחליט: האם הגרעין נבנה כדי להיות בית בשביל כל העיר כולה, או האם הוא נבנה להיות בית בשביל "אנשים שחושבים כמונו"? על פוליטיקה וגרעינים תורניים.

29.12.10

רבנית שחתמה על המכתב: "ערבים הם האויב"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4005926,00.html

"הבידול זה מה ששמר על העם היהודי לאורך כל הדורות", הסבירה רבנית שחתמה על מכתב הרבניות. והיוזמת מבהירה: "יש לעצור את התופעה ולא לחכות שהבחורה תישאר בכפר, ואז יהיה קשה להוציא ממנה את התרבות הערבית

29.12.10

דעה: הגזענות מסוכנת ליהודים!

האמת היא שהיהדות איננה גזענית אך היא גם איננה סבלנית כלפי זרים. גוי שאיננו שומר שבע מצוות בני נוח, אסור לו לחיות בא"י. אבל אני מחויב לציין שגם כלפי יהודים שאינם מקיימים שבע מצוות בני נוח התורה איננה ממש סבלנית. אני מודאג. אינני דואג לערבים. אני דואג ליהודים. למדינת היהודים.

09.12.10

מאמר דעה: תוכנית הגרעין – על תקנון לגרעינים

רחוק מהעין 48, כסלון תשע"א, מקור ראשון.

הרב ד"ר אבי קדיש, הגיע לכרמיאל לפני שלוש עשרה שנה ממניעים אידיאולוגיים חברתיים והיה שותף להקמת "קהילה יהודית פתוחה" בעירו. התיישבותו של גרעין תורני בכרמיאל הביאה אותו לניסוח הצעת תקנון לגרעינים תורניים מנקודת ראותו של תושב המקום. בהצעתו, קדיש מבקש להפוך את הגרעינים לדמוקרטיים יותר ולפתוחים יותר כלפי דעות תורניות שונות וכלפי האוכלוסייה שבה הם פועלים. הוא מציע למסד חברות בגרעין עבור כל תושב החפץ בכך ומזדהה עם מטרות הגרעין. בתמורה לתשלום דמי החבר, תוענק לכל חבר זכות הצבעה על דרכו של הגרעין ועל הנהגתו. על פי ההצעה של קדיש "אין לפסול אף חבר מהשתתפות מלאה בחיי הגרעין בגלל דעותיו, ואין שום זכות לאף גורם בגרעין למנוע הבעת דעה". באשר לבעלי תפקידים כמו רכז גרעין או ראש בית מדרש של הגרעין, קדיש טוען שהריבון בגרעין התורני הוא קהילת החברים ולכן כל בעלי התפקידים בגרעין התורני, כולל הנהגתו, אמורים לשאוב את סמכותם אך ורק מהצבעתם הרשמית של חברי הגרעין.

יש כאן אתרוג של דולצ'ה וגבאנה?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3956069,00.html

 

"עלות גידול האתרוג יקרה מעלות גידולו של תפוז, ולכן הוא צריך להימכר ריאלית במקסימום חמישה שקלים ליחידה. אלא שמי יקנה אתרוג במחיר כזה"? שמואל שטח מחבר בין חוקי השוק הכלכלי לרדיפת המותגים

19.09.10

גרעינים, בועות וביצות


למעלה מחמשת אלפים חברי גרעינים תורניים ותומכיהם הגיעו לפני מספר שבועות לאירוע הצדעה והוקרה לגרעינים, ראשון מסוגו, שפקק את שמורת נאות קדומים מכל הכיוונים. גם המארגנים הופתעו מכמות המשתתפים הגדולה. עם התעצמותה של תופעת הגרעינים והקהילות המגשימות בערים, מתעצם גם העיסוק בשאלת השתלבותם של חברי הגרעינים במערכות החינוך הקיימות במקום מגוריהם. חלק מהגרעינים משתלבים במערכות החינוך הממלכתיות הקיימות, וחלקם מעדיפים הקמת מסגרות חדשות ופרטיות.