כדי להיות חלק מהכלל – כדי להיות מי שמספר את הסיפור הציבורי, משפיע על סדר היום הציבורי, צריך לתרום ולעשות למען הכלל. העשיה הזאת למען הכלל היא מה שמאפשר את היות האדם הפרטי חלק מהציבור, ולקבל חלק מהזכויות של הציבור.
עגל הזהב הוא התזכורת שלנו לא לרדת לעולם החומריות הטבעי אלא לעלות למעלה, לה' – לקבל את לוחות הברית ואת התורה. גם על הרוח אנחנו צריכים להתאמץ. לעבוד קשה כדי להצליח לקבל באמת את הלוחות.
בפרשת שמות אנחנו מכירים לראשונה את משה רבינו, כתינוק, ונקרא על תחנה משמעותית ביותר בחייו, התחנה בה הוא נמשה מהמים, ולפיכך נקרא בשמו: משה. מה המשמעות של השם הזה?
נזיר ואישה סוטה דומים. שניהם מהווים סטיית תקן מחיים מאוזנים. הסוטה סטתה אל הצד החומרי ונמשכה אחרי תאוות הגוף, והנזיר סטה אל הצד הרוחני, והפריז בהתרחקותו מענייני הגוף. שתי החלופות לא נכונות, ולכן שניהם נדרשים לעבור תהליך במקדש לפני שיוכלו לשוב לחיים סדירים
http://www.kipa.co.il/jew/12/47449.html
אחת המגמות הבולטות בציונות הדתית בשנים האחרונות היא התפשטות הכיוונים החסידיים בקרבה; בעולם לימוד התורה, ובעולם המנהגים, התפילות ותפיסות העולם. לתופעה זו יש כמובן צדדים חיוביים, ואולם, יש לה גם מחירים כבדי משקל. הרב אמנון בזק, מבקש להתריע על המחירים הללו, ולבחון את משמעותם ביחס לעולמה וערכיה של הציונות הדתית
29/01/2012
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/231187
האומנם קיימת אפשרות להתחדשות אמיתית במציאות החיים של חברה דתית? ראיון עם ראש ישיבת 'מקור חיים', הרב דוב זינגר.
02/01/12
אלימות במשפחה היא אחת הבעיות החברתיות הקשות ביותר בישראל 2019. אחד מסוגי האלימות שסופגות נשים בחברה הדתית והחרדית היא אלימות רוחנית, הפוגעת בעצמי-הדתי של האישה ומונעת ממנה לקיים את אמונותיה. אבל רוחניות היא לא רק כלי לפגיעה, אלא גם דרך לריפוי ושלמות עצמית מחודשת.
אל מול ההתפתחות המדעית והחזון הפוסט־אנושי, לפיהם המין האנושי עומד כפסע מיכולות הארכת החיים עד כדי חיי נצח, עולים קולות המדגישים דווקא את המשמעות בסופיות חיי האדם. בתווך שבין החזונות הללו מתפתח מקצוע הליווי הרוחני, שמטרתו להתלוות לאדם במסעו הקיומי בדרך אל המוות, ובתחנות חיים הנוגעות במוות באופן לא מודע. מתוך המקומות האפלים, המוות והייסורים – יכולות לבקוע הבלחות של משמעות ושל תקווה
ברית המילה הייתה מאז ומעולם מרכז של עימותים פילוסופיים ודתיים. רננה רביצקי פילזר כותבת על הפולמוסים סביב ברית המילה בעת העתיקה – מול העולם הנוצרי, מול העולם היווני-רומי ובתוך התרבות היהודית עצמה – ורואה בטקס המורכב הזה מקרה מבחן לשיחה שהאדם המודרני נדרש לקיים עם המסורת
סעודות אמנים הפכו בשנים האחרונות למחזה נפוץ בישראל: ארוחות ריטואליות שמתקיימות על ידי נשים וכוללות מגוון סוגי מזון שעליהם מברכות הנשים בקול, ומאפשרות לשאר הנשים לענות "אמן". ד"ר רבקה נריה בן שחר, שחקרה את סעודות האמנים כצופה וכמשתתפת, טוענת שהסעודות הללו, שבהן משתתפות נשים מכל קצוות החברה היהודית בישראל, הן תגובה נשית ייחודית לפוסטמודרנה ולפמיניזם המערבי, וניסיון ליצור מסגרת קהילתית תומכת בעידן של שבירת נרטיבים
"כשהוריי מבינים שאחי בדרך למסיבה המונית בדרום תל אביב, הם מאחלים לו שייהנה ומעניקים לו מאתיים שקלים לטובת האירוע. כשאני אומרת שפניי מועדות לשיעור חסידות, אני מתבקשת במבט מודאג, לשמור על עצמי, ולזכור שהחיים הם לא שחור ולבן". יהלי (שם בדוי) מספרת על תהליך של התחזקות רוחנית, והקונפליקט שהוא יוצר בינה לבין משפחתה. על אחרות מתוך חיפוש רוחני
שרה סגל-כץ היא דוקטורנטית בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, תלמידת תכנית ההלכה של 'בית מורשה', בלנית בירושלים ובמושב שואבה ופעילה בפורום 'אדוות'.
**************
כשם שיש מגוון שפות רוחניות, כך יש מגוון אפשרויות טבילה: יש טובלות השרות עם עצמן ניגוני חתונה חסידיים או פיוטי יום כיפור, ויש שכותבות תפילה אישית או לומדות תורה לפני כניסתן לטבול. בתוך ההכרעה לחיות חיי תורה ומצוות ולקיים את מצוות הטבילה, חשובה לא פחות ההכרעה מהי הטבילה עבור כל אחת ואחת
החברה הדתית נרתעת מן הרעיון של טבילת רווקות, כיוון שהטבילה מזוהה עם קיום יחסי אישות. אך טבילה במקווה היא חלק מהקשר רחב יותר – היא עבודת ה' של נשים, רווקות ונשואות, בעולם דתי שיש בו מעט טקסים רוחניים של נשים. רעות (שם בדוי), רווקה דתייה, טובלת מדי חודש ורואה במקווה הזדמנות לעצב פולחן דתי נשי, גם ללא קשר למצוות טהרת המשפחה
****
רעות (שם בדוי) היא בוגרת אולפנא ולמדה במדרשה
****
מחזור זה דבר מגעיל
מחשבת ההלכה של ימי המקדשאבינועם רוזנק ד"ר אבינועם רוזנק הוא ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר במכון ון ליר בירושים
בעקבות גיליון 54, "חסידות, ניו-אייג' ורוחניות": מה בין השאלה "מה זה אומר לי?" לשאלה "מאי אהניא לי רבנן?"
חסידות המאה העשרים וניצני הנאו-חסידיםדניאל רייזרדניאל רייזר הינו ר"מ במדרשת לינדנבאום (ברוריה), עבודת הדוקטורט שלו בנושא חסידות המאה העשרים נמצאת בשיפוט באוניברסיטה העברית
הסכנות שבמגמות החסידיות בציונות הדתיתאמנון בזקהרב אמנון בזק הוא ר"מ בישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות.אחת המגמות הבולטות בציונות הדתית בשנים האחרונות היא התפשטות הכיוונים החסידיים בקרבה; בעולם לימוד התורה, ובעולם המנהגים, התפילות ותפיסות העולם. לתופעה זו יש כמובן צדדים חיוביים, ואולם, יש לה גם מחירים כבדי משקל. הרב אמנון בזק מבקש להתריע על המחירים הללו, ולבחון את משמעותם ביחס לעולמה ולערכיה של הציונות הדתית
חסידות בלי אמונה – החסידות כמקור השראה לאדם בן ימינורון מרגולין רון מרגולין הוא פרופסור להגות יהודית מודרנית ולחקר החסידות באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון שלום הרטמן. ספרו "הדת הפנימית: פנומנולוגיה של חיי הדת הפנימיים והשתקפותם במקורות היהדות מן המקרא עד החסידות", יוצא לאור בימים אלה בסדרה "פרשנות ותרבות" של הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
על הצימאון – ראיון עם הרב דוב זינגרשאולי ברט
לשוב אל הגוףאלחנן נירהרב אלחנן ניר הוא ר"מ בישיבת "שיח יצחק"
לפני כעשור הופיעה ב"דעות" כתבה על מניין צעיר וחדשני בירושלים – "שירה חדשה". בזמן שחלף מאז, הפכו המניינים השוויוניים לתופעה מוכרת. אלי הולצר, שרואיין אז בתור אחד ממקימי המניין, דן בדרך שעברו המניינים השוויוניים ובדרך שעוד מצפה להם. לדעתו, ניתן לפתח מניין שוויוני שבו תודגש העמידה לפני האל ותתעצם חווית התפילה, וזאת דווקא בהשראת מודלים פמיניסטיים רדיקליים
"פעם הייתה התאולוגיה קרובה יותר. היה זמן לתפילות, לשיעורים ולחברותות. ופעם היית יכולה ללכת באמצע הלילה למעיין ולומר דברים לכוונון הנפש, ויכולת לטייל בעולם ולקרוא לו בכל מקום". זוגות צעירים מכירים את ההתמודדות עם הצורך לתרגם את רוחב המחיה הרוחני של הרווקות למרחב חדש לגמרי לאחר הנישואים. על אף שלא מדברים על כך, הנוף הרוחני של שבילי הרווקות לא יכול להימחק בקלות
לו ניתן היה לנשים לפתח את עולמן הדתי באופן עצמאי, סביר להניח שהיו תופסות את הדת ואת האל בדרך שונה מאשר הגברים. ואולם דווקא נקודת המבט הנשית עשויה ללמד אותנו כי התהליך הנדרש כיום אינו החלפת הדתיות הגברית בדתיות נשית, אלא יצירת מארג עשיר של יחסים בין השניים. בעקבות המאמר "הקץ לדתיות הקורבנית" (תמר ביאלה, דעות 40)
איש ההלכה ואיש הרוח מייצגים שני סוגים שונים
של קיום דתי, שהפער העמוק ביניהם אינו ניתן לטשטוש; כתביו של הרב קוק, למשל, הם
עדות אישית ומאלפת לכך. כצעד ראשון בהתמודדות עם המתח ביניהם יש לבחון בזהירות את
מעלותיהם ואת חסרונותיהם של שני העולמות הללו.
רני יגר
