אני מאמין שבבסיסה היהדות היא אוסף של רעיונות מהפכניים: מונותיאיזם, צלם אלהים, משפחתיות, שבת וימים טובים, אהבת הרע, עשות צדקה ומשפט, הלכה. כיוון שרעיונות חדשניים וטובים משנים את העולם, הצליחה היהדות לשנות את העולם.

אך המשימה הזו לא הסתיימה. שני איומים גדולים על היהדות מפחידים אותי: נטישה וקפיאה. לכאורה, הנוטשים הם הכופרים והקופאים הם האדוקים. רק לכאורה. האמת היא שלמרות שנטישה וקפיאה הם שני איומים קוטביים, עבורי הם היינו הך. כשהיהדות קופאת על שמריה – אין סיבה טובה שלא לנטוש אותה. כשרוצים לשנות באמת – כדאי להצטרף לתנועה.

כשהצטרפתי למערכת כתב העת "דעות", גיליתי חבורה נפלאה ותוססת. חבורה שנאמנה לערכי תורה ועבודה ועם זאת מחפשת להתמודד באומץ, מקוריות, בביקורתיות, בכאב ובהרבה הנאה עם האתגרים החברתיים והמחשבתיים העדכניים ביותר. עבור חלק מהדתיים הטובים אך הקפואים – חלק מהסוגיות היו רגישות מדי, מרעישות מדי, מזעזעות מדי. מדי גיליון היו כמה שבטלו את המינוי, היו כמה שרצו להחרים את התנועה. אבל התנועה המשיכה בתנועה וראה זה פלא – הרעיונות המהפכניים ביותר ומעוררי הביקורת הנוקבת עלו וצפו בזרם המרכזי ואפילו הובילו לשינויי מדיניות.

לפני שנים, כשהתחתנתי, על הסכם הנישואים שלי חתם בלשכתו הרב זלמן נחמיה גולדברג, מפני שחבריו להרכב בבית הדין הרבני הגדול סירבו לחתום. הוא צירף שניים מעובדיו כדיינים ונתן את אישורו ל"הסכם לכבוד הדדי ולמניעת עגינות". כשבקשתי מחבר לקרוא את ההסכם בחופה יחד עם הכתובה – רבים מהמוזמנים הרימו גבה. בפעילותי כיו"ר התנועה, עסקנו רבות בקידום ההסכם ואף הקמנו דוכני החתמה.

לימים הפך ההסכם למקובל לגמרי ואף ניכנס כעת במצע החדש של רבני צהר. רעיונות משנים חברה, פתיחות פותחת חברה, אומץ מחשל חברה, חדשנות מחזקת גם את המסורת וגם הופכת אותה לעדכנית יותר. משום כך אני חבר ב"נאמני תורה ועבודה".

 שרגא בר און, יו"ר התנועה לשעבר(בהתנדבות).

עובדות:

• מאז הקמת התנועה, היוו אלפי חברי התנועה את הבסיס הרעיוני והפיננסי לפעולתה.
• ל"חברות" יש חשיבות רבה מאוד, בהיותה נותנת גב ציבורי לפעילות.
• דמי חבר שנתיים עולים 180 ש"ח(לצעירים 60 ש"ח)
• מרבית פעילות התנועה מתבססת על מתנדבים.
• המתנדבים עוסקים בטווח רחב של פעילות, כמו ארגון כנסים, פעילות משפטית, ניהול המדיה האינטרנטית, הרצאות, גיוס כספים,
• עמידה בדוכנים ועוד.

  (אחת לכמה שנים מנוסח המצע מחדש).

א. מבוא

1. תנועת נאמני תורה ועבודה היא תנועה דתית-ציונית רעיונית-חינוכית ודמוקרטית, שמטרתה חפצת עקרונות תורה ועבודה בקרב הציבור חדתי-לאומי ועשייה ליישומם כאורח חיים של הפרט ושל החברה בימינו.
2. ביסוד פעילות התנועה מונחת הידיעה שמימושה השלם והמלא של תורת ישראל קשור בקיומה של מדינה יהודית בארץ־ישראל.
3. מחיות תורת ישראל תורת חיים, מתחייבות אחריות ושותפות של הציבור הדתי־לאומי לכל פרטיו, בכל תחומי העשייה הרוחנית והחומרית במדינה ובעם. התנועה תחתור לגיבוש של עם הנושא את עצמו וחי על פי התורה.

ב. עקרונות
1. עיצוב חיי הפרט והציבור על פי התורה והמצוות.
2. מחשבה דתית עצמאית ואחריות דתית אישית הן חלק בלתי נפרד מחיים שלמים על פי ההלכה.
3. הדגשת המצוות של האדם כלפי משפחתו, חברו, החברה והמדינה במכלול מצוות התורה.
4. השתתת החברה על עקרונות הצדק היהודי המחייב צמצום פערים חברתיים, כלכליים והשכלתיים.
5. מחוייבות מוסרית מוחלטת לזכויות אישיות, אזרחיות, חברתיות ודתיות של כל נברא בצלם.
6. נשיאה אישית בעול החובות הלאומיים, המדינתיים והחברתיים ־ ביהחוד שירות צבאי ושירות לאומי ־ היא חובה דתית.
7. העבודה, ההשכלה הכללית והכרת ערכי־הרוח של תרבות העולם הכרחיים לגיבוש עולמו הרוחני של שומר מצוות בימינו.
8. האשה היא אישיות שוות דרגה לאיש הזכאית למלוא ההתפתחות האינטלקטואלית, התרבותית, המקצועית והתורנית, ולמימושה בחברה.
אנו דוגלים בחברה יהודית דתית שלמה, מעורבת וצנועה.
9. "הצנע לכת״ בתחום הכלכלי־חברתי הינה תביעה דתית כלפי הפרט וכלפי הכלל.
10. על מערכת החינוך הממלכתית-דתית לחנך ליראת-שמים, לאהבת שמים, לקיום מצוות, לתלמוד תורה, לכיבוד החוק, לערכי דמוקרטיה, להתמודדות עם המתירנות לסוגיה, לחיים דתיים בעידן המודרני, ללימוד מדעים, לערכי התרבות הכללית, לסובלנות, לאהבת האדם, העם, המדינה והארץ, לעבודה, להסתפקות במועט בתחום החומרי, למעורבות בחברה, לאחריות כלפיה ולנכונות לשרתה.

תשרי תשנ"ב 

בימים אלו, ימי חשבון נפש ופתרון מחלוקות שבין אדם לחברו, נדמה כי למרות החשש שהמחאה החברתית תקבל אופי של הסתה כלפי מגזרים מסוימים, אנו שמחים שוועדת טרכטנברג החליטה לגעת בסוגיית התעסוקה במגזר החרדי, באופן רגיש ומכבד. זאת, תוך נתינת מקום חשוב ללימוד התורה, ומאידך בהצעת פתרונות הדרגתיים וישימים להחזרת המגזר החרדי למצב תעסוקה בריא, תוך שמירה על רוח ההלכה.

גיליון היובל של כתב העת "דעות" (חורף תשע"א) הקדיש את שלושת מאמרי הפתיחה שלו למעין "חשבון נפש". כמי שהיה בין מייסדי העיתון, אני חש תחושת שמחה על כך שכתב העת עדיין ממשיך לצאת בסדירות. תופעה זו מתרחשת חרף הקשיים התקציבים הכרוכים בעיתון מהודר ומעמיק, שמראש נועד לציבור משכיל המחפש את הקול המיוחד והמאתגר של התנועה. במאמר זה ברצוני להתייחס לשלושה מאמרים אלו בלבד.

גיבוש דמותו של איש "נאמני תורה ועבודה" הינו הישג חשוב, הודות לשילוב הייחודי המתקיים בה בין נאמנות לעולם דתי לבין התבוננות עצמית נוקבת. עם זאת, גיבושה של זהות זו גבה מחירים לא פשוטים הנוגעים לדמותו של ה"נאמן" וליחסו לסביבתו. משה מאיר מונה שבע אבדות כאלו ומציב את האתגר העתידי העומד בפני ה"נאמן": להשיב את אבדותיו תוך שמירה על דמותו הייחודית