זה היה לפני חמש שנים. הגדולה שלי הייתה בגן חובה, ואנחנו, כמו כולם, נדרשנו להכריע לאיזה בית ספר לשלוח אותה. עמדו בפנינו שתי אפשרויות. האחת, בית ספר המתנהג כפרטי, קטן ואינטימי , עם 20 ילדות בלונדיניות בכל כיתה, שנבחרו (כלומר הוריהן נבחרו) בקפידה במיונים וראיונות. בית ספר עם המון יחס אישי, וחשוב מכך: המון השקעה בנושאים שחשובים לנו מאד – בתפילה ובלימוד תורה. בקיצור, תורני. האופציה השנייה הייתה הממ"ד השכונתי. בית ספר מצויין, עם מגוון תוכניות מכל מיני סוגים. אבל, ענק ונטול אינטימיות, ובעיקר כדרכם של ממ"דים – מאד מגוון. ילדים מבתים דתיים 'רגילים' יחד עם בתים מסורתיים, מעורבים, עולים, ותיקים. בקיצור, ממ"ד. 

התלבטתי. מאד. בעצם די הפסקתי לישון לכמה שבועות. ידעתי שבית הספר הבלונדיני יהיה מוגן יותר מהרבה בחינות, וגם ההומוגניות היחסית תזמן לי הרבה פחות מורכבויות חינוכיות. יהיו עוד ילדים בלי טלוויזיה, ועוד הרבה אימהות שלבושות כמוני. יהיה הרבה יותר קל. ומצד שני,  רציתי שבתי תכיר את כל עדות ישראל, את בני כל השכבות הסוציואקונומיות. רציתי שיהיו לה חברים מכל עם ישראל – כי זה החינוך והתורה שקיבלתי אני בבית, בבני עקיבא, ובאולפנה. חינוך שהדגיש את המחויבות 'לכלל ישראל', וראה בה מצווה לא פחות מרכזית מתפילה או לימוד תורה. ומצד שלישי, זו ילדה בת שש, מה אני רוצה ממנה?התלבטתי מאד ובסוף שלחנו לממ"ד.

וההתלבטות הזו פקחה פתאום את עיני להתבונן על ה'מיגזר'. עד אז , למרות שהייתי פעילה חברתית ומעורבת, לא הקדשתי לא תשומת לב ולא מחשבה לנעשה במיגזר. תמיד עבדתי במסגרות חילוניות, חייתי בעיר ולא ביישוב דתי, טרם היו לי ילדים בבי"ס או בתנועת הנוער, כך שמידת העניין או הידע שלי לגבי הנעשה במיגזר הייתה מוגבלת. פה ושם, כאשר התבטאות מביכה ומקוממת של איזה רב, או מעשה מקומם של קבוצה כזו או אחרת הגיעו לכותרות, ציקצקתי בלשוני, כמו כולם, על 'ההקצנה' ועל 'ההתחרדות'. אך לא מעבר לכך.

היה לי ברור שבבוא היום ארצה להעניק לילדי את החינוך אותו אני קיבלתי, ושימש לי מאז ומעולם מנוע לרצון לעשות ולהשפיע. אך לא באמת שאלתי את עצמי, האם החינוך הזה עדין קיים. האם החברה והקהילה הזו שבתוכה התעצבתי, ושנטעה בי אמונות וערכים של  תורה רחבה, רלוונטית ומתמודדת, של ציונות ומעורבות של אידאליסטיות ומחויבות לכלל, האם הקהילה הזו בכלל קיימת עדין? עכשיו פתאום צפו ועלו השאלות האלה במלוא עוזם. פתאום הבנתי שאם אני ושכמותי לא ניקח אחריות ונהפוך למעורבים בנעשה במיגזר, לא יהיה לנו איך ואיפה להעניק לילדינו את החינוך בו אנו חפצים. אם אנו נפקיר את הזירה, הרי שאחרים בעלי עמדות, השקפות ושאיפות שונות מאד מאד, הם שיובילו והם שיחנכו את הילדים שלי. שלנו. 

ואז החלטתי להצטרף לנאמני תורה ועבודה. ולעשות. לעשות למען חינוך ציוני-דתי כמו שאני מאמינה בו. לא לקטר ולא להרים ידיים ולחשוב שהמאבק אבוד, ושאחרים שולטים במיגזר ואין מה לעשות. גיליתי שיש הרבה מה לעשות, והרבה עם מי לעשות, והרבה אפשרות לתקן ולהשפיע. רק צריך לרצות. ולהאמין.

 תהלה נחלון, יו"ר נאמני תורה ועבודה

כמה עובדות:

• זו השנה הרביעית בה אנו מרכזים קבוצת מנהיגות של אנשי חינוך הפועלים בחינוך הדתי.
• חיברנו וגיבשנו קבוצות הורים הפועלות למען חיזוק הממ"ד.
• מוקד 'צדק חברתי בחינוך הדתי' מטפל בעשרות פניות מידי שנה.
• יצרנו שיח ציבורי בסוגיות של אחריות חברתית לכלל ומניעת אליטזם  שילוב משמעותי של לימודי חול ושילוב מגדרי ראוי.
• הצלחנו למנוע הפרדה או הפחתה של לימודי חול בבתי ספר יסודיים רבים.

תנועת "נאמני תורה ועבודה" הוקמה בשנת 1978 על רקע דאגתם של הורים ממגמות ותהליכים אשר ביקשו להרחיק את החינוך הממלכתי דתי ממשנתו המקורית, משנת "תורה ועבודה". במשך כ-35 שנה מאז, עסקו פעילי התנועה בהעלאה תמידית של סוגיות, וביצירת שיח פנים מגזרי למען תיקון ובניית מערכת החינוך הממלכתית דתית. לשיח זה התווספה עשייה שכללה בניית קבוצות מחנכים, הורים, יצירת תכנים חינוכיים ופעילות ציבורית ענפה למען אותה מטרה.

בשנה זו בחרנו להתמקד בבדיקה מסודרת של עובדות ונתונים אודות אופיו והרכבו של החמ"ד ותלמידיו, כשדגש מיוחד הושם על ניתוח ההישגים הלימודיים של תלמידי החמ"ד בחינוך היסודי והעל-יסודי. הדבר נעשה על מנת להבין את תמונת המצב לאשורה ולא בהתבסס על שמועות או תחושות, על מנת שאפשר יהיה למקד את השיח המגזרי סביב סוגיות שיש להן משמעות ציבורית רחבה וארוכת טווח.

ההנחייה לעורך המחקר היתה אחת: לבדוק את המציאות בשטח – האם חלה נסיגה או נסיקה בחמ"ד בתחומים אותם בחרנו לבדוק.
לשמחתנו ולגאוותנו, מסקנות המחקר מציגות תמונה יפה המעוררת הערכה רבה ביחס לחינוך הממלכתי דתי. תמונה זו מעוררת כבוד רב במיוחד עקב האתגר המורכב, המבקש לחנך לתורה ולהשכלה גם יחד, במקביל ללקיחת אחריות חברתית לעילא. עם זאת, המחקר מצביע גם על מספר בעיות ומעלה נקודות ומגמות חשובות בקרב החמ"ד והציבור הדתי, שחובה עלינו לתת עליהן את הדעת ולדון בהן. המחקר מקפיד שלא להיכנס לביקורת אישית ופרסונלית אלא להצביע על מגמות ותהליכים רחבים המצריכים חשיבה. שאיפתנו הינה לתקף את המחקר באופן תמידי במהלך השנים הקרובות ובכך לבחון בצורה מקצועית את התהליכים העוברים על החמ"ד. כמו כן, מטבע הדברים מחקר זה התמקד בתחומים מסוימים, על אף שישנם עוד תחומים רבים בחמ"ד הראויים למחקר. אנו שואפים להציג בשנים הקרובות מחקרים נוספים בדבר המתרחש בתחומים נוספים בחמ"ד.

אנו מודים לכל אישי ונשות החינוך הרבים אשר עזרו לנו בביצוע מחקר זה, מהם ששמם ניזכר ומהם שבחרו לעמוד מאחורי הקלעים. וכמובן ברכת יישר כוח לאריאל פינקלשטיין אשר ניצח במקצועיות רבה על המשימה. 

להורדת המסמך כולו לחצו כאן!

לקריאת התקצירים, היכנסו לגוף הידיעה

התנועה שלחה בתחילת אב תשע"ב (אוגוסט 2012) את המכתב הבא לכל המועמדים והמועמדות, מכל המפלגות, אשר מייעדים עצמם להיבחר לכנסת הבאה כנציגי הציבור הדתי-ציוני. הנה נוסח הפנייה:

לכבוד,

ח"כ/המועמד/ת לכנסת _______

שלום רב,

הנדון: עמדתך ביחס לאופיו של החינוך הממלכתי דתי

עם התקרב תקופת הבחירות ולאור היותך מועמדת לכהן בכנסת הבאה, אנו פונים אליך בבקשה לדעת את דעתך
האישית ביחס לסוגיות הבאות. 

דברים אלו חשובים לנו בהיותנו תנועה המונה אלפי חברות וחברים, אשר סוגיות אלו מהוות את ליבתה.

1. אחריות חברתית לכלל ומניעת אליטיזם חברתי.

-כיצד תפעל והאם אתה בעד או נגד:
מבחני/"שאלוני"/"תקנוני"/"ערבי" כניסה שמטרתם למיין תלמידים בכיתות הנמוכות?

2. שילוב משמעותי של לימודי חול ולימודים הומניים .

– בהתחשב העובדה שמספר שעות הלימוד הינו מוגבל, כיצד קובעים (מספרית) את המינון הנכון אשר צריך להתקיים
בחמ"ד (יסודי ותיכון)? 

3. שילוב מגדרי ראוי בבתי ספר יסודיים ובתנועות הנוער.

-באיזה גיל, אם בכלל, יש להפריד כיתות/בי"ס בין בנות ובנים? מה המינון הנכון לשילוב/הפרדה בתנועות
הנוער הדתיות?

4. חשיפה לרוחב דעת ומחשבה.

– האם תחזק או תמנע הכנסת דעות שונות אל תוך תוכניות הלימוד הדתיות? היכן יהיו גבולותיך?

5. פיתרון מחלוקות חינוכיות בתוך הקהילות הדתיות.

 -מה המודל לפיו תפעל למען השכנת שלום בית ולמען נתינת מבוקשם של כלל האוכלוסייה הדתית? למשל: מה
העיקרון עליו תשמור כאשר יש מחלוקת בתוך הקהילה בשאלות חינוכיות סביב הממ"ד המקומי?

על אלו, נשמח לדעתך האישית ולהצעותיך כיצד יש לפעול באופן ציבורי בסוגיה. אנו וגם ציבור הבוחרים יעריך
ויודה על תשובות ברורות ולא מעורפלות.  

כתנועה א-פוליטית, מכתב זה נשלח לכל המועמדים הדתיים העתידים, נכון להיום, לרוץ לכנסת הבאה, בכל
מפלגה שהיא, באופן שווה. אין בו כדי להעדיף מפלגה או מועמד זה על פני אחר. ובכל
מקרה, התנועה לא תקדם מועמדים אלו או אחרים.

בברכה,

צוות החינוך של תנועת נאמני תו"ע

_____________________________________________________________________

מצ"ב תשובות המועמדים שענו. מספר מועמדים או חברי כנסת בהווה הודיעו כי יעדיפו שלא לענות כעת, אלא לאחר בחירתם.

הבאת הדברים מטה באתר הוצבה לפי סדר המענה. אנו מודים לכולם על שיתוף הפעולה.

_____________________________________________________________________

א. תשובתו של המועמד הרב ד"ר דורון דנינו:

1. אני נגד מבחני מיון למיניהם בכיתות היסודי. לכל תלמידי הכיתות הנמוכות יש את זכות ההזדמנות השווה ללמוד באזור מגוריהם

ללא הבדלי מעמד כלכלי, חברתי, יישובי או עדתי. ישנם בתי ספר בהם מתקיימת חלוקה פנימית לכיתות משננות או 'רגילות' ובהן ניתן לשבץ תלמידים לפי בחירתם. בכל אופן אני אפעל לחזק את בתי הספר הממ"ד בכל המובנים. אנו כציבור דתי לאומי קוראים לתפיסה 'ממלכתית' בפוליטיקה, בצבא, בחברה ועוד, אך לצערי מפצלים שוב ושוב את החינוך הממלכתי-דתי.

2. כרב וכד"ר (ודור 28 לרמב"ם) אני סבור שהחינוך הרצוי הוא זה המשלב באופן שקול את לימודי הקודש עם לימודי החול והלימודים ההומאניים. אין אני יודע לומר כרגע מהו המינון המדויק אך ברי לי שרמת הדתית של התלמיד לא נבחנת רק על סמך כמות שיעורי הקודש שהוא מקבל בכיתה.  לימודי הקודש חייבים להיות בכמות כזו שבוגר החמ"ד ידע ללמוד ולהבין בתנ"ך, בתלמוד ובהלכה. יחד עם זאת מתכונת הלימודים חייבת לכלול מקצועות חול שיכשירו את הבוגר לבגרות מלאה וכן מקצועות הומאניים שירחיבו דעתו והשכלתו הכללית בבחינת 'חכמה בגויים תאמין'.

3. אני סבור שאין זה נכון להפריד בין בנים לבנות בבית הספר היסודי, ובכל אופן בודאי לא לפני כיתה ה. תנועות הנוער אמורות להציג חינוך משלים לא פורמאלי לחניך. החברה הציונית דתית היא חברה מעורבת, ואנו  שואפים לשוויון מגדרי וליצירת חברה בריאה. זה לא נראה לי נכון לחנך לפעילות חברתית ערכית בה מתקיימת הפרדה בין בנים לבנות. הרבה יותר נכון (גם אם קשה) לחנך לצניעות ולכבוד הדדי כאשר הפעילויות משותפות. כמובן שלעתים ישנה אפשרות לפעולה מגדרית נפרדת כגון סביב נושא בת מצווה / בר מצווה, או סביב דילמות הנוגעות לגיל ההתבגרות, אך בסופו של דבר על הילדים ללמוד לחיות בחברה מעורבת, לקיים חיי משפחה וחברה תקינים ובהתאם לכך צריך גם לבנות את החינוך.

4. בתשובתי לשאלה זו אני מבקש להפריד בין כיתות היסודי, כיתות החט"ב וכיתות התיכון.

בכיתות היסודי יהיה זה נכון יותר ללמד דברים ברורים, כמעט חד ממדיים, שיבססו את האמונה אצל התלמיד הצעיר. יחד עם זאת החל מגיל רך בשנים אני נוהג ללמד לכבד את דעותיהם ודתם של האחרים באשר היא ובודאי שלא ליצור לעג כלפיהם. בגילאי התיכון יש להרחיב את הדעת אצל התלמידים גם לגישות שונות ובעיקר לחשיבה עצמאית. יחד עם זאת ללימוד מקצועות היהדות יש ערך הלכתי מיוחד הנוסף לערך הלימוד הכללי. לכן, אם החינוך הפוסט מודרני מלמד אותנו להטיל ספק בכל דבר, אני חושב שלא יהיה זה נכון להכיל זאת גם על לימוד התנ"ך תוך לימוד ביקורת המקרא של האסכולה הגרמנית. בנוסף אני חושב שיש ללמד גוונים שונים של מקצועות היהדות בזוויות שונות, כל עוד אין בהם סכנה לכפירה.

לסיכום נושא זה אני רוצה לתמצת את עיקר דבריי בסלוגן שהכנסתי למדרשה בעין הנצי"ב, שם אני מלמד בחמש השנים האחרונות: "להאמין בעולם מורכב"

5. כשם שפרצופיהם שונים כך גם דעותיהם של בני האדם שונות, ולא ניתן לדעתי לרצות כל הזמן את כולם. יחד עם זאת, כמו כל

קיבוצניק טוב, אני חושב שיש לפתור מחלוקת זו על פי העיקרון של החלטת הרוב, ואם מדובר בהחלטה שיש בה כדי לשנות אורחות חיים נהוגות, כגון הפרדת מינים בכיתות היסודי או שינוי תוכניות לימוד מכיוון של ממ"ד לכיוון אחר, יש לאפשר זאת ברוב של שני שליש. בנוסף אם המחלוקות לא ניתנות לגישור ולהסכמה, יש לשאוף לנסות ולהכיל את מגוון הדעות והזרמים באותו בי"ס ולא לפלג אותו ובכך להחליש.  כמי שמבקש להיות בועדת החינוך של הכנסת, הייתי יוזם הצעות המעניקות חוזק לבתי הספר של זרם הממ"ד הן באמצעות הקצאת משאבים שיהפכו אותם לכדאיים מול רשתות חינוך אחרות, והן באמצעות חקיקה של שורת קווים אדומים (מס' שעות הלימוד הכלליות, מקצועות ותכני לימוד הכרחיים ועוד), שלא ניתן יהיה לבטלם מבלי להוציא את המוסד משורות הממ"ד.

___________________________________________________________________

ב. תשובתו של ח"כ אורי אורבך:

שלום רב ,תודה על מכתבכם, הנה, ממש בקצרה, תשובותי לשאלותיכם. כל שאלה היא כמובן הרת גורל, וקשה להשיב בקצרה. בכל מקרה, אין תחליף לשיקול דעת, להתחשבות ולהכרת המציאות בכל בית ספר. 

1. אני מתנגד לשאלוני קבלה לבית הספר, ודאי בכיתות הנמוכות. כל תלמיד יהודי זכאי לחינוך ממלכתי-דתי. עם זאת, כיוון שיש לשמור על אופיו של החינוך הממלכתי-דתי ככזה, ומכיוון שלצערנו הורים דתיים יימנעו משלוח את ילדיהם ללבית ספר בו מתקבלים ילדים מבתים חילונים, יש לקבוע תקנון בסיסי. יש להבהיר להורי התלמידים כי שמירת מצוות בסיסית ובעיקר כזו הקשורה לפרהסיה, היא תנאי לקבלת הילדים: שמירת שבת, בית כשר, צניעות בסיסית בוודאי בעת בואם של ההורים לבית הספר. אלו דוגמאות, וכל בי"ס יבחן את התנאים המשתנים והמציאות הנכונה לו, ובלבד שמדובר רק בדברים בסיסיים ולא בהחמרות ובאמצעי לסינון של מי שאינו דתי "כמונו". חינוך דתי צריך להיות "מוצר" או "שירות" שרבים חפצים בו, גם אם הם לא דתיים ברמה הנדרשת על ידי אולטרה-דתיים.

לגבי ביה"ס עצמו. כל בי"ס צריך לנסח תקנון למתנהגים ולשוהים בין כתליו, תלמידים, מורים והורים: לבוש, מראה, שמירת מצוות וכד'. תקנון זה יכול להיות מחמיר יותר מתקנון הקבלה לבית הספר. 

דומני שבדרך זו נוהגים כיום רוב בתי הספר הממ"ד. בכל מקרה, ויתור והתחשבות תמיד רצויים.

2. שילוב לימודי חול וקודש צריך להיות במידה כזו שהבוגר יהיה מוכן לבחינות בגרות ברמה גבוהה בכל המקצועות. לימודי חול סביב 60 אחוזים מהזמן, לימודי קודש כ-40 אחוזים. זה יכול להשתנות בצורה לא דרמטית מכיתה לכיתה ועל פי אופיו של בית הספר. החינוך הדתי מכשיר בוגרים שעשויים להיו בני תורה ובעלי הזדמנות לבחור בכל מסלול מקצועי/אקדמי. בחינוך הדתי לא מגדלים בורים אלא נותנים כלי יסוד בכל התחומים הנדרשים מיהודי שומר מצוות ומודרני.

3. הפרדה מיגדרית רצויה החל מכיתה ד'-ה' של בית הספר היסודי. בתנועות הנוער אין צורך בהפרדה מיגדרית. זה המקום בו לחברה מעורבת וצנועה יש מקום וצורך. ודאי שבמקומות בהם החינוך להפרדה מתחיל מהגן לא תתאים תנועה מעורבת, אבל דרכם של רבים צריכה להיות כזו שתנועת הנוער איננה עוד כיתה בבית הספר. זו תנועת נוער, לא תנועת הורים ומורים.

4. הכנסת דעות שונות למערכת החינוך הדתי תלויה באופי בית הספר והמורים. דעות שאינן מרכזיות בציונות הדתית, או שהן אפילו סותרות צריכות להיות מובאות בצמצום ומתוך הדגשה כי אינן הזרם המרכזי של החינוך הדתי. קשה לקבוע לכך כללים ויש מקום לשיקול דעת, תלוי בגיל ובהקשר. ודאי שלא הייתי מביא באופן שווה השקפה אתאיסטית, ואת ההגות של זרמים לא אורתודוקסים, ואפילו חרדים. את כל אלה או חלקם הייתי מביא רק בהקשרים מיוחדים מאוד, בגיל תיכון ומעלה ולצורך דיון. ודאי לא ללמוד אותם כחלק מסדר הלימוד הקבוע. כך גם לגבי ידע על דתות אחרות. הכלל: להיות פתוח לדעות אחרות, אבל לא לחרוג ממתן עדיפות לדרך הציונית-דתית.

5. אי אפשר לרצות את כולם. אני מציע להנהלת החמ"ד ולגורמים נוספים לבנות צוותי התערבות ויעוץ לפתרון מחלוקות כאלה. כל קהילה צריכה להגיע להסכמות והנהלת בי"ס צריכה לדעת באיזו קהילה היא פועלת. ביה"ס הוא של הילדים והוריהם ולא של המנהל
והמורים. ביה"ס צריך לחנך על פי עקרונות החמ"ד ולא "לברוח" למחוזות אחרים. גם קבלת המורים ושיבוצם צריך להיות בהתחשב
בעקרונות אלה. אפשר למצוא בתוך בית הספר תת-מסגרות המותאמות לצרכים שונים של אוכלוסיית התלמידים הבאה בשעריו.

__________________________________________________________________

ג. תשובתו של יוני שטבון:

שלום רב.
מוזמנים להכנס לאתר שלנו,  בו מופיעה התייחסות לחלק מהנושאים בהם גיבשתי דעה.
יוני

__________________________________________________________________

ד. תשובתו של עמיעד טאוב:

מאז ומתמיד הייתה הציונות הדתית מגזר מחבר ומקרב שגידל אנשים ערכיים במוסדות חינוך ולא בבתי ספר לציונים! חלק מתפקידה של  הציונות הדתית הוא לסייע לאנשים החלשים יותר ולייצר אינטגרציה חינוכית ושוויון הזדמנויות הווה אומר שיש לסייע לחלשים יותר
ולא להרחיקם ולאפשר לכל גווני הציונות הדתית להשתלב בחינוך הממלכתי דתי מתוך חשיבה גם על המגזר וגם על כלל ישראל. כמו כן הציונות הדתית צריכה לדאוג לכך שכל מערכת החינוך בישראל תזכה לחינוך ערכי וציוני המציג את פניה היפים של היהדות!!!!!!!!עם זאת יש לשמור על ערוגת הציונות הדתית ולוודא כי גבולות הציונות הדתית נשמרים בבתי הספר ומי שמעבר לגבולות מבחינה דתית לא יכול ללמוד במוסדות אלו.

2.  אני תומך בקביעת מינהל החינוך הדתי כי היחס בין לימודי החול ולימודי הקודש יעמוד על 40% לימודי שעות קודש, ו-60% לימודי חול.

3. אני לא רואה שום יתרון בהפרדה בגילאי בית הספר היסודי ובתנועות הנוער  ואפילו להפך אני חושב שלימודים ופעילויות משותפות של בנות ובנים בגילאים אלו מפרים את שני הצדדים ומעניקים להם כלים להתמודדות מגדרית שתסייע להם גם במהלך החיים. אני מתנגד נחרץ למגמות של התבדלות והסתגרות הפושות בציונות הדתית ואני חושב שהם מנוגדות לאג'נדה הבסיסית של הציונות הדתית.עם זאת במידה ויש רצון הורים בהפרדה ומתבצעת הפרדה כדאי לבצע אותה בכיתות ג'- ד'.תנועות הנוער צריכות להיות מעורבות!!!!!!!!

4. הגבולות הינם גבולות הציונות הדתית. כבר נכתב כי לתורה שבעים פנים ואת כולם הייתי רוצה שילדיי ילמדו ואז יקבלו החלטות לגבי המשך חייהם על בסיס מגוון הרעיונות והגישות השונות בציונות הדתית בתוך המשולש הקדוש של תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל. גבולותיי נוגעים בגישות הרפורמיות והקונסרבטיביות שאין להם מקום במוסדות החינוך שלנו לטעמי.

5.  אסור לכפות על ההורים דרך חינוכית שמנוגדת לאורח חייהם עם זאת דרך החינוך הדתית לאומית צריכה להוביל את מערכות החינוך של המגזר ומי שלא מוצא עצמו בגבולות גזרה אלו יצטרך למצוא לעצמו מערכות אחרות.